הסכם ההגנה התלת-צדדי בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן נחתם במכה ב-7 באוגוסט. על פי מקורות יודעי דבר, אחת הדאגות העיקריות של שלוש המדינות בחודשים שקדמו להסכם הייתה החשש שישראל וכמה מבנות בריתה האזוריות, ובמיוחד איחוד האמירויות הערביות, ינסו להכשיל את התהליך. חשש זה, על פי מקורות אלה, היה סיבה מרכזית לשמירת סוד המשא ומתן ולהגבלת מספר המדינות המשתתפות. אותם מקורות ציינו כי הערכות ראשוניות של הצדדים המעורבים מצביעות על כך שאיחוד האמירויות הערביות, בהתחשב בקשריה הביטחוניים והפוליטיים ההדוקים עם ארצות הברית וישראל, עשויה להיות בין הגורמים שעשויים להשפיע על התהליך אם תהיה מודעת לפרטי המשא ומתן בשלב מוקדם. חשש זה, לדעת שלוש המדינות, התרחב מעבר להתנגדות פוליטית גרידא וכלל את האפשרות שאבו דאבי עשויה להשתמש בהשפעתה הדיפלומטית והאזורית כדי לעכב את סגירת הסדרי הביטחון החדשים. לכן, הסודיות סביב המשא ומתן לא הייתה רק שיקול דיפלומטי אלא גם חלק מחישובי הביטחון של שלוש המדינות כדי למנוע משחקנים יריבים לתפוס את היוזמה. חשש זה התעורר לאור מאמצי ישראל בחודשים האחרונים להקים רשת שיתוף פעולה ביטחוני עם הודו ומדינות אחרות באזור. ב-22 בפברואר 2016, הכריז בנימין נתניהו רשמית על רעיון "ברית בת שש מפלגות" הכוללת את ישראל, הודו, יוון וקפריסין, עם השתתפות פוטנציאלית של כמה מדינות ערביות, אפריקאיות ואסייתיות.
על פי מקורות יודעי דבר, כחודש לאחר ביקורו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בישראל ב-25 בפברואר, הציעה פקיסטן לזרז את הקמתה של מסגרת הגנה שתכלול את טורקיה וערב הסעודית. אותם מקורות מצביעים על כך שנקודת המפנה בתהליך זה התרחשה ב-25 במרץ, במהלך חגיגות יום הלאומי היווני בשגרירות יוון, כאשר הצד הפקיסטני נודע במקרה על שיחה בין שגרירי איחוד האמירויות הערביות וארצות הברית. שיחה זו דנה, על פי הדיווחים, בתוכנית הביטחון הישראלית-הודית ובאפשרות הצטרפותן של איחוד האמירויות הערביות, בחריין ויוון לברית.
על פי מקורות יודעי דבר, מידע זה פורש באיסלאמאבאד כרמז לכך שהודו וישראל עבדו על הסכם צבאי רב-צדדי מזה זמן, וכי ביקורו של מודי היה עשוי להיות חלק מסיום גיבושו. הערכה זו קיבלה משקל משמעותי לאור הכרזתו של נתניהו על רעיון "ברית שש המפלגות" ימים ספורים לפני ביקורו של מודי.
לאחר שההערכה הזו הגיעה לאיסלאמאבאד, הנושא נדון ברמות הגבוהות ביותר של הביטחון הפקיסטני. חששות לגבי שינוי במאזן הכוחות כתוצאה מהקמת הסדרי ביטחון חדשים הזינו את מאמצי איסלאמאבאד לקדם את חזונה שלה. בהקשר זה, פקיסטן ביקשה לשכנע את טורקיה וערב הסעודית להקים מסגרת הגנה משותפת.
במקביל, ההסלמה ברטוריקה הישראלית נגד טורקיה, וקידום תפיסת "ישראל הגדולה", סיפקו תמריץ נוסף, על פי מקורות יודעי דבר, למשוך את השתתפותה של אנקרה. מנקודת מבטה של ​​פקיסטן, טורקיה, עם יכולותיה הצבאיות ומיקומה הגיאואסטרטגי, וערב הסעודית, עם השפעתה הכלכלית, הפוליטית והדתית, נחשבו לשותפות משלימות להקמת הסדרי הרתעה חדשים.
כמובן, לא ניתן להתייחס להסכם זה אך ורק כתוצר של ההתפתחויות לאחר ביקורו של מודי. הסכם ההגנה בין פקיסטן לסעודי מספטמבר 2025 היווה בסיס חשוב לתהליך זה. דיווחים תיעודיים מצביעים גם על כך שהמשא ומתן להרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני בין שלוש המדינות נמשך לפני שהושג ההסכם הסופי.
במהלך ההתייעצויות החשאיות, נשקלה הצטרפותן של מספר מדינות אסלאמיות מרכזיות, אך בסופו של דבר הוחלט לגבש את ההסכם בשלבו הראשוני בהשתתפות שלוש המדינות המייסדות. מצרים הייתה בין האפשרויות שנבחנו, אך על פי מקורות יודעי דבר, הצד הטורקי הזהיר מפני יכולתה המוגבלת של קהיר למלא תפקיד עצמאי בהסכם הגנה חדש, ולכן סוגיית החברות המצרית לא הועלתה בשלב זה.
ניתן לראות את הסכם ההגנה הסעודי-טורקי-פקיסטני כחלק מהתחרות על ארכיטקטורת הביטחון האזורית העתידית. שני הצדדים מתחרים על השפעה בתחרות זו: מצד אחד, כל אחד מהם מבקש לפתח רשתות ביטחון סביב ישראל והודו, בעוד שמצד שני, מעצמות אזוריות שואפות לבסס הסדרי הרתעה עצמאיים יותר.
בינתיים, חששות לגבי תפקידם של גורמים כמו איחוד האמירויות הערביות, כבעלת ברית של ישראל באזור, היו בין הגורמים שהניעו את שלוש המדינות לשמור על תהליך המשא ומתן בסוד ולזרז את סיום האמנה.