בעוד שמדינות אירופה עצמן מתמודדות עם סדרה של משברים כלכליים וחברתיים, הן נסעו לקייב לכאורה כדי להשתתף בחגיגות יום העצמאות של המדינה - תצוגה שלמעשה מדגימה בבירור את התלות המתמשכת של אוקראינה במערב.

שר החוץ האוקראיני אנדריי סיביחה הודיע על נוכחותם של כמה פקידים אירופאים ומערביים בקייב ביום העצמאות, כולל ראש ממשלת בריטניה, נשיא המועצה האירופית, ראש ממשלת לוקסמבורג ונשיאי מולדובה ואסטוניה, כשהם רואים בתמיכתם מקור כוח לאוקראינה. הנציבות האירופית הודיעה גם על הקצאת 6 מיליארד יורו לאספקת ציוד הגנה לאוקראינה. בינתיים, ראש ממשלת בריטניה ערך את ביקורו הראשון כעו"ד בקייב, שם דן בהצגת תוכניות טכניות לייצור טילים ארוכי טווח מתוצרת מקומית באוקראינה.

כניעה לעצמאות בעיצומה של מלחמה

אבל תמונה נוצצת זו מסתירה מציאות אפלה יותר: המדינה שאמורה לחגוג את יום העצמאות שלה תלויה בתומכים זרים לביטחון, נשק ואפילו להחלטות בנוגע למהלך המלחמה.

אוקראינה הכריזה על עצמאותה ב-24 באוגוסט 1991, לאחר קריסת ברית המועצות. עם זאת, במהלך העשורים הבאים, במקום לבנות כוח פנימי, היא ויתרה על חלק משמעותי מיכולותיה האסטרטגיות בתקווה להבטיח ערבויות מערביות. אפילו שר החוץ האוקראיני לשעבר, דמיטרו קולבה, הודה כי ויתור על נשק גרעיני וכישלונה של ארצות הברית לספק ערבויות ביטחון היו טעויות אסטרטגיות מצד קייב.

בשנים שלאחר מכן, הבטחות המערב בנוגע להצטרפותה של אוקראינה לאיחוד האירופי ולנאט"ו לא התממשו. ההתפתחויות הפוליטיות בעקבות המהפכה הכתומה, ולאחר מכן אירועי 2014, הדגימו עד כמה יחסיה הפנימיים של אוקראינה הושפעו מהתערבויות וחישובים מערביים - תהליך שהוביל בסופו של דבר לעימות כולל עם רוסיה.

חגיגת עצמאות או המשך מלחמת התשה?

כעת, נוכחותם של פקידים אירופאים בקייב נושאת מסר של כניעה ולא של עצמאות. מיליארדי יורו בסיוע כספי וצבאי מוקצים לאוקראינה, בעוד שחלק ניכר מהם מושקע בפועל ברכישת נשק מתעשיות ביטחוניות מערביות; כלומר, המשאבים הכספיים זורמים שוב חזרה לכלכלות ולחברות הנשק של אותן מדינות המציגות את עצמן כתומכות באוקראינה.

מצד שני, קייב ממשיכה להתמודד עם לחץ להאריך את המלחמה ולהימנע מכל פשרה עם מוסקבה. בנסיבות אלה, עולה השאלה הבסיסית: אם מדינה זקוקה לאור ירוק ממעצמות זרות כדי להתחיל, להמשיך או לסיים את מלחמתה, היכן משתלבת עצמאותה?

למרות שרוסיה השתלטה באופן נומינלי על חלקים מאוקראינה, המערב, עם השפעתו הנרחבת על המבנים הפוליטיים, הכלכליים והביטחוניים של קייב, מילא גם הוא תפקיד מפתח בעיצוב המצב הנוכחי - מצב שהוביל להידרדרות התשתיות, כלכלה מוחלשת, עקירה נרחבת ואובדן חלקים משטחה של אוקראינה.

אוקראינה: לקח לעולם, איראן: נרטיב שונה

גורלה של אוקראינה משמש כאזהרה אסטרטגית לעולם: עצמאות פוליטית ללא עצמאות כלכלית ויכולות הגנה פנימיות היא שברירית וניתנת למשא ומתן. כל מדינה הקושרת את ביטחונה להבטחות של אחרים עלולה, במוקדם או במאוחר, לשלם את המחיר עבור האינטרסים של מעצמות שהחלטותיהן אינן בהכרח תואמות את האינטרסים הלאומיים שלה.

כאן טמון גם ההבדל המהותי בין איראן לאוקראינה. על ידי הסתמכות על יכולות הגנה פנימיות, מומחיות גיאופוליטית ושמירה על הרתעה, איראן שאפה להימנע מהשארת החלטות הביטחון הלאומי שלה כבני ערובה לרצון המעצמות הזרות. לעומת זאת, אוקראינה, על ידי הסתמכות על הבטחות מערביות וצמצום יכולותיה האסטרטגיות, מוצאת את עצמה במצב שבו היא חסרה אפילו שליטה מלאה על מהלך המלחמה והשלום.

מנקודת מבט זו, מה שנחגג היום בקייב כ"יום העצמאות" הוא בסך הכל השתקפות של מראית עין של עצמאות, לא דימוי אמיתי של עצמאות, אלא דימוי של עצמאות בצל תלות בצמתים היסטוריים. העצמאות, שנשארה מוגבלת לנייר ולתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והביטחון, הפכה למבחן מר למחיר האמון בהבטחותיהן של מעצמות זרות.