ביום שני, חשף שר האוצר האמריקאי, סקוט באסנט, את תוכניתה החדשה של משרד האוצר להטיל סנקציות גורפות על איראן, בדברים הדומים להפליא לקמפיין "הלחץ המקסימלי" הראשוני של ממשל טראמפ. הוא אמר שלכל מדינה יש לוח זמנים ספציפי להפסקת פעילותה, ואם מדינות לא ינקטו בצעדים הנדרשים, ארצות הברית תנקוט פעולה חד צדדית תחת סמכותה.

שר האוצר הוסיף כי משרדו הזהיר מדינות המקלות על הברחות נפט מאיראן או מאפשרות לאיראן להשתמש בבנקים שלהן. הוא הצהיר במקום אחר בנאומו כי תינתן למדינות תקופת חסד לסגור את הפעילויות שזיהה משרד האוצר, כולל סגירת סניפי בנקים איראניים בחו"ל.

הוא גם הצהיר כי גופים שלא יעמדו בסנקציות של משרד האוצר האמריקאי יורחקו מהמערכת הפיננסית המבוססת על דולר אמריקאי. באסנט אמר, "כל ישות שתקל על הלבנת הון עבור איראן תודרש ממערכת הפיננסית המבוססת על דולר אמריקאי." הוא הוסיף וציין כי איש אינו חסין מפני סנקציות אמריקאיות.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה.

אזהרותיו של סקוט בסנט, אף על פי שהוצגו בנימה מודרנית לכאורה, נושאות דמיון בולט להצהרות של גורמים בממשל טראמפ לאחר פרישתו מהסכם הגרעין והטלת סנקציות מחדש על איראן בשנת 2018. לדוגמה, ב-6 באוגוסט 2018, טראמפ הצהיר כי ארצות הברית תאכוף סנקציות "במלוא העוצמה", והזהיר כי חברות ויחידים שלא יפסיקו את פעילותם עם איראן יתמודדו עם השלכות חמורות.

או שקלו מכתב של סטיבן מנוצ'ין, שר האוצר הראשון של טראמפ, מיום 6 בנובמבר 2018, ודמיונו הבולט לדבריו של בסנט כיום: "כל מוסד פיננסי או בנק זר שעושה עסקים עם בנקים או ישויות שהוטלו עליהם סנקציות ינותק מהמערכת הפיננסית של ארה"ב ומהדולר". ב-21 במאי 2018, הכריז מזכיר המדינה דאז, מייק פומפאו, בנאומו האסטרטגי הראשון לאחר פרישתו מהסכם הגרעין, כי ארצות הברית תטיל את הסנקציות החזקות ביותר בהיסטוריה על טהרן, וכי חברות וממשלות ברחבי העולם צריכות להבין כי עשיית עסקים עם איראן תהיה בעלת "השלכות חמורות". הוא גם דיבר, בדומה לבאסטנט שעשה הערב, על ציר זמן לסיום עסקאות עם איראן והפעלת לחץ על קוני נפט איראני. רשימה זו יכולה להימשך ולכלול מאות נקודות נוספות, אך כפי שניתן לראות, ביטויים כמו "ציר זמן להפסקת פעילויות", "ניתוק הגישה למערכת הפיננסית בדולרים", "אזהרת מבריחי נפט" ו"אף ישות או מדינה לא יהיו פטורות מסנקציות" הם העתק מדויק של הרטוריקה וההנחיות של צוותי הביטחון הלאומי והאוצר בממשל טראמפ במהלך 2018 ו-2019.

קמפיין הלחץ המקסימלי

לאחר שנכנס לתפקידו בשנת 2016, דונלד טראמפ השתמש בסנקציות באופן שונה באופן משמעותי מממשלים קודמים. בשנת 2021, משרד עורכי הדין גיבסון דאן, שבסיסו בלוס אנג'לס, דיווח, בהתבסס על נתונים שאסף, כי ממשל טראמפ נקט ביותר מ-3,900 צעדי ענישה נפרדים נגד ישויות שונות במהלך ארבע שנות כהונתו בבית הלבן.

על פי הדו"ח, השוואה של המספר הממוצע של אנשים וישויות שנוספו לרשימת הסנקציות מדי שנה בתקופת נשיאותם של ג'ורג' וו. בוש, ברק אובמה ודונלד טראמפ מראה כי טראמפ קבע שיא חדש בתדירות השימוש בסנקציות. באופן ספציפי, בוש ואובמה הוסיפו בממוצע 435 ו-533 אנשים או ישויות לרשימת הסנקציות מדי שנה, בהתאמה, בעוד שטראמפ הוסיף 1,027.5. (מעובד מדו"ח מכון גיבסון דאן, 5 בפברואר 2021). חלק משמעותי מפעולות הסנקציות של ממשל טראמפ ננקטו לאחר שארצות הברית פרשה מהסכם הגרעין עם איראן. בימים האחרונים של כהונתו, צייץ מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, מייק פומפאו, כי ממשל טראמפ הטיל סנקציות על יותר מ-1,500 אנשים וישויות באיראן, ובכך שלל מאיראן 70 מיליארד דולר.

(פומפאו, 12 בינואר 2021) עם זאת, במקרה של איראן, לא רק השימוש המופרז בסנקציות אפיין את גישתו של טראמפ. תוך התעלמות מאזהרות של מומחים ומומחים רבים, ממשלו הלך רחוק מאוד בחומרת הסנקציות, גייס ופרס את מלוא עוצמת הסנקציות האמריקאיות נגד איראן בפרק זמן קצר.

על ידי שימוש בכל כלי הסנקציות הזמין והגברת הלחץ הכלכלי, ממשל טראמפ הגיע במהירות לנקודה שבה לא נותרו לו אפשרויות יעילות נגד איראן. לכן, הוא נקט בהטלת סנקציות סמליות כדי להראות כי ארסנל הנשק שלו, שכבר ניצל זמן רב, עדיין מוכן. טביעת מכלית הסנצ'י, הסנקציות המכונות "הטרוריסטיות" שהוטלו על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC), הטלת הסנקציות מחדש על כמה מפקדי משמרות המהפכה, הסנקציות שהוטלו על המנהיג העליון ועל כמה בכירים ברפובליקה האסלאמית, הניסיון הכושל להסיר את אמברגו הנשק וההתעקשות על אכיפת סנקציות מועצת הביטחון של האו"ם למרות פרישתו מהסכם הגרעין היו רק חלק מהצעדים הדרמטיים שבהם השתמש ממשל טראמפ כדי להסוות את היעדרו בכלי סנקציות יעילים.

עם זאת, בחודשים האחרונים של ממשלו, היועץ לביטחון לאומי דאז, רוברט אובריאן, הודה כי "כמעט ולא נותרו סנקציות" להטיל על איראן. זו הייתה אחת הבעיות שעמן התמודדה ארצות הברית בגיבוש מדיניותה כלפי איראן. מומחי סנקציות רבים, כולל ריצ'רד נפיו, הזהירו באותה תקופה כי הסתמכות יתר מסוג זה על סנקציות תהיה בסופו של דבר בעלת השפעה מרחיקת לכת על המערכת הפיננסית העולמית ואף תוביל רבות מבנות ברית אמריקאיות להפחית את השימוש שלהן בדולר.

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במאמצי מדינות להפחית את השימוש שלהן בדולר. לדוגמה, מדינות מסוימות ביקשו לפתח מערכות מסרים פיננסיים ללא תלות במערכת הפיננסית של ארה"ב.

לדוגמה, רוסיה פיתחה את מערכת המסרים הפיננסיים המיוחדת שלה (SPFS), וסין פיתחה את מערכת התשלומים הבין-בנקאית המרכזית שלה (CIPS). הסכמים דו-צדדיים ורב-צדדיים רבים נחתמו גם בין מדינות כדי להפחית את התלות בדולר בסחר. לדוגמה, הסחר בין סין לברזיל התרחב, השימוש ברופי וברובל בעסקאות בין הודו לרוסיה גדל, וחברות בקבוצות BRICS ו-ASEAN פעלו ליישוב חשבונות במטבעות הלאומיים שלהן במקום בדולר. יתר על כן, חלקו של הדולר ביתרות המט"ח הרשמיות של קרן המטבע הבינלאומית ירד מכ-72% בשנת 2000 לרמות נמוכות יותר בשנים האחרונות (כ-58-60%), ובנקים מרכזיים פנו לרכישת זהב ומטבעות חלופיים.