הוול סטריט ג'ורנל דיווח כי מזכיר צבא ארה"ב, דן דריסקול, צפוי להתפטר עד סוף השנה הנוכחית או אף מוקדם יותר, לאחר חודשים של מתיחות עם שר ההגנה פיט הגסט. התפטרותו של דריסקול מגיעה בתקופה שבה צבא ארה"ב עדיין חסר ראש מטה קבוע, בעקבות פיטוריו הפתאומיים של ראש המטה הצבאי, הגנרל רנדי ג'ורג', כאשר הגנרל כריסטופר לאניו משמש כראש מטה בפועל. רויטרס דיווחה גם כי אם דריסקול יעזוב, הצבא יהיה ללא מזכיר שאושר על ידי הסנאט.
אך משמעותה של ידיעה זו חורגת משינוי אדמיניסטרטיבי גרידא בפנטגון. דריסקול הוא בעל ברית קרוב של הגנרל ג'יי.די. ואנס, ויחסיו עם הגסט היו מתוחים מזה זמן מה. במהלך כהונתו עם הגנרל ג'ורג', דריסקול קידם שינויים מבניים וטכנולוגיים בתוך הצבא, וכעת, לאחר שג'ורג' הלך לעולמו, הוא עומד להתפטר.
עומק הקרע בין שני הבכירים מתברר כאשר בוחנים את עמדתו של דריסקול כלפי הגסט. לפני מינויו של היגס, כשנשאל דריסקול על הערכתו את היגס, אמר: "אני לא חושב שהפוליטיקה האמריקאית ירדה נמוך עד כדי מינוי מנהל מדרג שלישי, המכונה בקרב עמיתיו 'לעג תקשורתי', להוביל את הצבא הגדול בעולם".
בדברים אחרים, אמר דריסקול על היגס בשולי יום הווטרנים ב-11 בנובמבר 2025: "הדבר היחיד שהבוס שלי לא מבין הוא מלחמה, אבל למרבה הצער, הוא מתעניין בה יותר מכל דבר אחר".
הצהרות אלה מגלות כי חילוקי הדעות בין דריסקול להיגס לא היו רק אדמיניסטרטיביים או אישיים, אלא נבעו מהבנותיהם השונות לגבי מלחמה, מנהיגות צבאית וכיצד לנהל את המבנה הצבאי הגדול ביותר באמריקה. זה הופך את עזיבתו הפוטנציאלית של דריסקול למדד מרכזי לסכסוך בצמרת הממסד הביטחוני האמריקאי.
אבל הנושא לא צריך להסתיים בפנטגון. בהתחשב בקשריו הקרובים של דריסקול עם ואנס, יש לבחון את עזיבתו הפוטנציאלית לאור השינויים האחרונים בבית הלבן. קרולין לויט, מזכירת העיתונות של הבית הלבן ואחת מדמויות התקשורת הנאמנות ביותר של טראמפ, פוטרה לאחרונה והודיעה כי תפרוש מתפקידה בסוף אוגוסט. בעוד שמצבה של לויט שונה באופן רשמי מזה של דריסקול ואין להתייחס אליו כתוצאה מאותו גורם, עזיבתה של דמות מפתח מהמעגל הפנימי של הנשיא ערב בחירות האמצע היא משמעותית ביותר לאור ההתפתחויות המתמשכות בפנטגון.
לא ניתן לתאר את מה שמתפתח כעת כ"מאבק כוחות בפנטגון" בלבד, אלא כתחרות וחיכוכים ברמות קבלת ההחלטות הרגישות ביותר בממשל טראמפ. מצד אחד, התפתחויות אלו ניכרות בתוך הפנטגון עצמו, ובמיוחד בין הגסט לדריסקול; מצד שני, הן באות לידי ביטוי בבית הלבן ובשינויים המתרחשים בצוותים הפוליטיים והתקשורתיים. זה מעלה את השאלה האם חילוקי הדעות בתוך ממשל טראמפ עוברים מעבר להתכתשויות גרידא ונכנסים לשלב עמוק ומבני יותר.
בינתיים, לא ניתן להפריד את המלחמה עם איראן מהתפתחויות אלו. ארצות הברית יזמה את המלחמה מתוך הנחה שעליונות צבאית תבטיח תוצאה פוליטית ברורה תוך זמן קצר; עם זאת, המצב הנוכחי רחוק מאוד מהדימוי שצייר טראמפ של ניצחון מהיר ומכריע.
במלחמה עם איראן, יש לראות את המצב כמצב מורכב, רב-גוני ומסוכן בו זמנית. האפשרות הצבאית לא סיפקה פתרון סופי, וגם המסלול הדיפלומטי לא הצליח עד כה להרגיע את המשבר. כתוצאה מכך, ארצות הברית מוצאת את עצמה במצב שבו המשך המלחמה יקר ביותר, בעוד נסיגה או קבלת תוצאה לא ודאית יקרות גם מבחינה פוליטית עבור ממשלה שפתחה את המלחמה עם הבטחה לניצחון.
זוהי נקודת המפנה שבה החלטה חפוזה של אדם מוטעה יכולה להפוך למשבר הרסני. מלחמה שהייתה אמורה להניב תוצאות בטווח הקצר, אם תימשך, תהפוך לסדרה של בעיות הקשורות זו בזו: הוצאות צבאיות, משבר אנרגיה, לחצים אינפלציוניים, שוק המניות, החוב הלאומי, ובסופו של דבר, שביעות הרצון או חוסר שביעות הרצון של הבוחרים האמריקאים.
לחץ כלכלי הוא גורם קריטי. עליית מחירי האנרגיה והסחורות משפיעה ישירות על יוקר המחיה של האזרחים. במקביל, הממשלה הפדרלית מתמודדת עם חוב עצום ועלויות מימונו הולכות וגדלות. המשך מלחמה יקרה בנסיבות כאלה אינו רק בעיה עבור הפנטגון; הוא עלול להפוך לבעיה עבור משרד האוצר, שוק המניות, המדיניות המוניטרית, ובסופו של דבר, הבית הלבן. בחירות האמצע מוסיפות מימד פוליטי לסדרת אירועים זו. ככל שהבחירות מתקרבות, הפער בין הבטחתו הראשונית לניצחון של טראמפ לבין העלויות בפועל של המלחמה יהפוך לחשוב יותר ויותר עבור הבוחר האמריקאי. אם המלחמה לא תניב תוצאה ברורה, ומחירי האנרגיה, האינפלציה והוצאות הממשלה יעלו, הלחץ הפוליטי על הממשלה יתעצם.
בתרחיש כזה, הסבירות שהמשבר יזלוג מהצבא אל התחום הכלכלי ולאחר מכן לתחום הפוליטי תהפוך לחמורה יותר. אם שוק האג"ח יישאר עומד, החוב הפדרלי ימשיך לגדול, מחירי האנרגיה יישארו גבוהים וההתנגדות הציבורית למלחמה תתרחב, הפילוג בתוך מבנה הכוח עלול להעמיק.
במקרה זה, התפטרויות ופיטורים עלולים להפוך למנגנון להקלת הלחץ. למלחמה, שנועדה להיות תצוגה של כוח אמריקאי, יש כעת פוטנציאל להחריף את הפילוג הקיימים בתוך מבנה הכוח האמריקאי.
מנקודת מבט זו, עזיבתו הפוטנציאלית של דן דריסקול אינה מקרה בודד. משמעות הדבר טמונה בעובדה שמקורב של ואנס עוזב את אחד התפקידים הצבאיים הרגישים ביותר באמריקה לאחר חודשים של מתיחות עם מזכיר ההגנה, במקביל לכך שאחת מדמויות התקשורת הבולטות ביותר של הממשל עוזבת את תפקידה בבית הלבן.
טראמפ פתח במלחמה עם איראן כדי להפגין את כוחה האמריקאי; אך כעת וושינגטון ניצבת בפני שאלה אחרת: האם המלחמה, שנועדה להציג את כוחה האמריקאי, חושפת חולשות במבנה הכוח של המדינה?
אם הקיפאון הצבאי והדיפלומטי יימשך, ומשברי האנרגיה, החוב, שוק המניות וחוסר שביעות הרצון הציבורי יחמירו, הלחץ עלול לעבור מהפנטגון לבית הלבן, מהבית הלבן לכלכלה, ומהכלכלה לפוליטיקה הפנימית האמריקאית.
במקרה כזה, לא יהיה מדובר רק בעזיבת מזכיר ההגנה או דובר הבית הלבן; הבעיה האמיתית תהיה יכולתו של ממשל טראמפ לשמור על לכידותו אל מול משבר שהחל בהחלטה חפוזה להשיג ניצחון מהיר אך מתפתח למבחן ארוך טווח של כל מבנה הכוח האמריקאי.