אין לראות את הצהרותיו האחרונות של ריי דאליו על התרחקות מאג"ח אמריקאיות כייעוץ השקעה בלבד. משמעותה של הצהרה זו טמונה יותר בעמדתו של הדובר מכל דבר אחר. הוא דמות שצברה חלק ניכר מתהילתה על ידי ניתוח מחזורי חוב והתנהגותן של כלכלות מרכזיות, וכעת, עם הלחצים האינפלציוניים והפיסקאליים הגוברים עקב מלחמת איראן, הוא מזהיר משקיעים מפני החזקת אג"ח אמריקאיות. בהצהרותיו האחרונות, דאליו המליץ להפחית את החשיפה לאג"ח ולהחזיק זהב ומעט ביטקוין כגידור. הוא גם הזהיר מפני משבר חוב אמריקאי מתקרב בשנים הקרובות. חשיבותה של עמדה זו טמונה בעובדה שהיא מעבירה את הנושא מרמת "חוב ממשלתי אמריקאי גבוה" לרמה רגישה יותר: אמון באג"ח ממשלתיות אמריקאיות כאחד הנכסים הפיננסיים החשובים ביותר בעולם. אזהרה זו אינה מסמלת כשלעצמה את תחילתה של קריסת שוק המניות, אך היא יכולה להיות משמעותית מבחינה פסיכולוגית. שוק החוב חווה זעזוע רציני כאשר חששות המשקיעים עוברים מ"גודל החוב" ל"יכולת ונכונות הממשלה לנהל אותו", ובסופו של דבר להתנהגותם של מוכרים המוניים. בתרחיש כזה, עלייה בהיצע האג"ח יכולה להעלות את התשואות. תשואות גבוהות יותר מגדילות את עלויות הריבית של הממשלה, ועלויות ריבית גבוהות יותר מחריפות גירעונות ואת הצורך בהלוואות נוספות.
הסיכון העיקרי הוא מעגל קסמים: יותר חוב, יותר היצע אג"ח, תשואות גבוהות יותר, עלויות ריבית גבוהות יותר, ואז יותר הלוואות. אם משקיעים גדולים יתחילו להפחית את אחזקות האג"ח שלהם בו זמנית, זה כבר לא רק משתנה תקציבי; זה הופך לעניין של אמון והתנהגות שוק.
כאן שוק המניות יכול להיכנס למשוואה. תשואות אג"ח גבוהות יותר מגדילות את עלות ההון עבור חברות ומפחיתות את האטרקטיביות היחסית של מניות. לפיכך, זעזוע בשוק האג"ח, בתנאים הפסיכולוגיים הנכונים, עלול לגלוש לשוק המניות. הסיכון לירידת מחירים הוא פגיעות משמעותית בחוסן של ארצות הברית, במיוחד נוכח המלחמה הקרבה עם איראן.
אזהרה זו חשובה פי כמה כשלוקחים בחשבון את הלחצים הגוברים על הכלכלה האמריקאית בחודשים האחרונים. השפעות המלחמה עם איראן לא רק העמיסו על תקציב הצבא של וושינגטון, אלא גם השפיעו על חוסנה של הכלכלה האמריקאית באמצעות עלויות אנרגיה גבוהות יותר, אינפלציה וייצור.
סולר הוא דוגמה מצוינת. משבר האנרגיה הנובע מהמלחמה הפעיל לחץ רב יותר על שוק מוצרי הזיקוק מאשר על שוק הנפט הגולמי. רויטרס דיווחה לאחרונה כי שולי זיקוק הסולר בארה"ב עברו לראשונה את רף 100 הדולר לחבית, והגיעו לשיא של 102.20 דולר. עלייה זו הוזנה על ידי ירידה באספקת מוצרים עולמית, שיבושים ביצוא מהמזרח התיכון ומרוסיה, וביקוש עונתי מוגבר לחקלאות.
זה משמעותי מכיוון שסולר אינו רק דלק למכוניות; הוא עורק החיים של הכלכלה הריאלית. משאיות, טרקטורים, קוצרים וציוד כרייה, כמו גם חלק ניכר מהתעשייה ושרשרת ההפצה, תלויים בו. לכן, מחירי סולר גבוהים יותר מגדילים ישירות את עלויות התחבורה, החקלאות, הייצור וההפצה של סחורות.
רויטרס הזהירה גם כי משבר האנרגיה הנובע מהמלחמה באיראן קשור לשיבושים ביכולת הזיקוק ואספקת המוצרים, לא רק למחסור בנפט גולמי, וכי העלייה החדה במחירי הדלק עלולה להאריך את הלחצים האינפלציוניים.
מעבר לאנרגיה, הלחץ על סל הצריכה הפך לסוגיה פוליטית. טראמפ הציע לאחרונה לייבא 300,000 טון בשר במכסים מופחתים למשך 90 יום כדי להוריד את מחיר הבשר הטחון - צעד שכשלעצמו מעיד על רגישותו של הממשל ליוקר המחיה וללחצים האינפלציוניים לקראת בחירות האמצע.
לכן, "בשר טחון" ו"בנזין" מייצגים שני קצוות: האחד נראה ישירות בסל הקניות של הבוחר, בעוד שהשני משפיע על העלויות הנסתרות של ייצור והפצת סחורות. טראמפ יכול להשתמש ביבוא כדי להוריד באופן זמני את מחיר הסחורה, אך שליטה מתמשכת בעלויות האנרגיה, האינפלציה והריביות קשה הרבה יותר.
בנקודה זו, מלחמה עם איראן הופכת למבחן האמיתי לחוסנה של אמריקה. חוסן אינו רק עניין של כוח צבאי או היכולת לייצר נשק; הוא כולל גם את יכולתה של הכלכלה לשאת בעלויות המלחמה, האנרגיה היקרה, האינפלציה, גירעונות התקציב, החוב הכבד והריביות הגבוהות בבת אחת.
מלחמה עם איראן הופכת למבחן האמיתי לחוסנה של אמריקה. שישה חודשים לאחר תחילת המלחמה, רויטרס דיווחה כי התנודתיות בשוק האג"ח האמריקאי ואינפלציה גוברת במחירי האנרגיה היו הדאגות העיקריות של השווקים העולמיים. בינתיים, וול סטריט הייתה תחת לחץ בימים האחרונים עקב תשואות האג"ח העולות.
בהקשר זה, יש לראות את דבריו של דליו כפעמון אזהרה; לא שהחלה קריסת שוק המניות, אלא שאחד האנליסטים המובילים של מחזור החוב מזהיר כעת את המשקיעים מתרחיש שבו אג"ח אמריקאיות הופכות לפחות אטרקטיביות.
אזהרה זו, יחד עם לחצים גוברים מאנרגיה למזון, מציירת תמונה רחבה יותר עבור וושינגטון: המלחמה, שהייתה אמורה לבחון את חוסנה של איראן, בוחנת כעת את חוסנה של הכלכלה האמריקאית.
מקציצות ועד סולר, מאינפלציה ועד שוק המניות, טראמפ עומד כעת בפני בעיה משותפת: עלות המלחמה אינה נמדדת עוד אך ורק בחזית הצבאית.
אולי השאלה החשובה ביותר היא: אם השוק יעבור מ"פחדי חוב" ל"אובססיות חוב", האם הכלכלה האמריקאית תוכל לעמוד בגל הלחץ הבא? בשלב זה, לא מדובר עוד רק בחוב של 40 טריליון דולר, אלא באמון בנכסים הפיננסיים החשובים ביותר בעולם.