מנהיגי פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית אישרו כי הסכם ההגנה התלת-צדדי אינו מכוון למדינה ספציפית; עם זאת, דונלד טראמפ קיבל אותו בחום וניסה לקשר אותו למדיניות הביטחון של ממשלו. בהודעה שפורסמה באתר Truth Social, טען נשיא ארה"ב כי הוא מרוצה מאוד מחתימת הסכם ההגנה התלת-צדדי בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן, ורואה בו עדות לחיזוק היחסים והאחדות בין מדינות האזור.
אך מאחורי קבלת פנים זו מסתתרת מציאות שונה. הנטייה של מדינות האזור לשיתוף פעולה ביטחוני ולייצוב מנגנוני הגנה אינה תוצר של מדיניות וושינגטון, אלא מושרשת בניסיון המר של השנים האחרונות, ובמיוחד בהשלכות מלחמת יום הכיפורים, ניסיון שהדגים שוב את חוסר היעילות של "מכירות הביטחון" האמריקאיות. לכן, לא ניתן לפרש הסכם זה אך ורק במסגרת הישגי מדיניות החוץ האמריקאית.
הבהלה להשגת הישג משמעותי
טראמפ מציג הסכם זה כהישג משמעותי, בהתחשב ברקורד שלו, הן ברמת המדינה והן ברמת העולם, אשר סותר במידה רבה את הבטחות הקמפיין שלו. הדבר נכון במיוחד בהתחשב בכך שההתפתחויות במלחמה והניהול החכם של איראן במצרי הורמוז ערערו על רבים מחישוביה של וושינגטון.
בנסיבות כאלה, כל התפתחות אזורית, קטנה ככל שתהיה, יכולה להפוך להזדמנות עבור הבית הלבן לטעון להישג משמעותי. ניתן להעריך את קבלת הפנים של טראמפ להסכם התלת-צדדי גם מנקודת מבט זו; זהו צעד שבנוסף להפגנת הצלחה, עלול להוביל להקמת בריתות חדשות במערב אסיה, ליצור פילוגים בין מדינות האזור ולספק אזור חיץ לארצות הברית ולישראל.
עם זאת, העובדה החשובה ביותר היא שהסכם זה מצביע על הדאגה הגוברת בקרב בעלות בריתה של אמריקה בנוגע לעתיד תלותן הביטחונית בארצות הברית.
סוף חלום "הביטחון החכור"
טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן הוציאו מיליארדי דולרים בשנים האחרונות על רכישת נשק ושיתוף פעולה צבאי עם ארצות הברית; עם זאת, ההתפתחויות של השנה האחרונה הראו כי בנקודות מפתח, העדיפות האסטרטגית של וושינגטון נותרה הגנה על האינטרסים של הישות הציונית.
מלחמת יום הכיפורים הציבה גם שאלה מהותית בפני מדינות האזור: אם ארצות הברית ניצבת בפני אתגרים באבטחת בסיסיה ואינטרסיה שלה, כיצד היא יכולה להבטיח את ביטחונם של אחרים?
במציאות, הבסיסים והנשק שהיו אמורים להיות אמצעי ביטחון הפכו לחלק ממשוואת האיום בזמן מלחמה. יתר על כן, השימוש של אמריקה בשטחי מדינות האזור וביכולותיהן הצבאיות חשף אותן לתוצאות הישירות של הסכסוך והטיל עלויות פוליטיות, כלכליות וביטחוניות כבדות. לכן, "ביטחון שכור" לא רק שלא הצליח לייצר ביטחון בר-קיימא, אלא לעיתים אף החריף את חוסר הביטחון.
ביטחון פנימי בלתי אפשרי ללא עצמאות.
בניגוד לנרטיב של טראמפ, השגת ביטחון באזור אינה מושגת רק על ידי יצירת בריתות צבאיות; התנאי המהותי שלה הוא עצמאות אמיתית בקבלת החלטות ביטחוניות, פוליטיות ואסטרטגיות. ביטחון ותלות צבאית בארצות הברית אינם יכולים להתקיים יחד עם הדרישה לארכיטקטורת ביטחון אזורית עצמאית.
מנקודת מבט זו, ניתן לראות את ההסכם בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן כאינדיקציה למאמצי האזור למצוא דרכים חדשות לשיתוף פעולה. נתיב זה, אם ברצונו להשיג ביטחון בר-קיימא, חייב לטפל בשורשי חוסר הביטחון האמיתיים באזור.
לפיכך, ביטחון פנימי הופך למשמעותי כאשר האזור מתרחק מתלות בבסיסים צבאיים אמריקאים וכאשר מדינות מערב אסיה נוטלות אחריות על ביטחונן. התקרבות אמיתית אפשרית לא על ידי יצירת הברית הרצויה של מעצמות טרנס-לאומיות, אלא על ידי צמצום התלות, הכרה בשורשי המשברים וקביעת הסדרי ביטחון עצמאיים. עובדה זו התעלם ממנה טראמפ בנרטיב המבריק שלו על ההסכם.