השערורייה סביב מלאי הנשק האמריקאי, ובמיוחד טילי יירוט פטריוט ו-THAAD, נותרה נוכחות קבועה בסדר היום של ממשל טראמפ. דיווחים מהמצב הפנימי של ה"אברהם לינקולן", הספינה שטראמפ ראה בעבר מקור גאווה עבור הצבא האמריקאי עקב פריסתה במערב אסיה, חושפים סימנים חדשים לשחיקה של הכוח הצבאי האמריקאי.
עם כמעט 5,000 מלחים ונחתים על סיפונה, ה"אברהם לינקולן" מתמודדת כעת עם דיווחים מטרידים על תשישות גופנית ונפשית בקרב צוותה לאחר חודשים של עימות עם איראן. משפחותיהם של חלק מהמלחים דיווחו על עייפות קיצונית, הידרדרות בבריאות הנפש, חששות לבטיחותם ואף ניסיונות התאבדות. דיווחים צצו גם על מחסור במזון ואיכות ירודה על סיפון הספינות אברהם לינקולן והטריפולי.
למרות הכחשות מצד פיקוד המרכז של ארה"ב על דיווחים לפיהם שבעה מלחים נהרגו בעימותים פיזיים וכי התאבדויות היו על סיפון הספינה אברהם לינקולן, סדרת הדיווחים הללו, יחד עם אזהרות מצד כמה סנאטורים, קוראת לחקירת האחראים, ולהחזרת הספינה לסן דייגו והחלפתה בספינת ג'ורג' וושינגטון, מצביעים על כך שלא ניתן לפטור את סימני המשבר כתעמולה גרידא.
צבא שקרס מאחורי תדמית הוליוודית
טראמפ ליווה את כניסתו לבית הלבן בהבטחה לבנות מחדש "את הצבא הטוב בעולם", וטען שוב ושוב שארצות הברית תוכל להביס את איראן תוך זמן קצר. תמונות מבריקות של ציוד צבאי, מוכנות טילים ונוכחות חיילים על ספינות אמריקאיות היו חלק מהפגנת כוח זו.
טראמפ ליווה את כניסתו לבית הלבן בהבטחה לבנות מחדש "את הצבא הטוב בעולם", וטען שוב ושוב שארצות הברית תוכל להביס את איראן תוך זמן קצר. אבל מה שעולה כעת מעל נושאת המטוסים USS אברהם לינקולן מצייר תמונה שונה: צבא לא רק מתמודד עם לחצים בשדה הקרב, אלא גם סובל ממחסור בכוח אדם, בעיות לוגיסטיות ומשאבי נשק מתוחים.
דיווחים שפורסמו על אובדן עשרות רחפנים מדגם MQ-9 Reaper, דלדול טילי היירוט פטריוט ו-THAAD, והעלויות הגוברות של המלחמה העלו שאלות האם ארצות הברית יכולה לעמוד בסכסוך ארוך ויקר מבלי לשאת בהוצאות נוספות.
מהבטחות להשמדת איראן ועד לחששות לגבי מחירי הנפט
הפער בין הטענות הראשוניות של וושינגטון לעמדות הנוכחיות של פקידים אמריקאים מצדיק בחינה מדוקדקת. בעוד שהמלחמה הוצגה בתחילה כמשימה קצרה ומוגבלת, סדרי העדיפויות המוצהרים של אמריקה השתנו יותר מאי פעם, חודשים לאחר מכן, מ"השמדת איראן" לפתיחה מחדש של מצר הורמוז, הורדת מחירי הנפט והבנזין, הטלת מצור ימי והגברת הלחץ הכלכלי.
עמדותיהם של פקידים כמו סגן נשיא ארה"ב ומזכיר ההגנה, יחד עם איומיו של שר האוצר להסלים את הלחץ הכלכלי, מצביעים על שינוי בחישוביה של וושינגטון; שינוי שניתן לראות כתוצאה מההתנגשות בין יעדים צבאיים שאפתניים למציאות הקשה בשטח.
בינתיים, נושאת המטוסים USS אברהם לינקולן הפכה ליותר מסתם ספינת מלחמה; היא הפכה לסמל לפער בין התדמית המיוצרת של כוח אמריקאי לבין העלות האמיתית של שמירה על כוח זה במלחמת התשה.
איראן לא רק סוגרת את המצר; היא גם קובעת את עיתוי פתיחתו מחדש.
הלקח הבסיסי של משוואה זו הוא שתוצאת המלחמה אינה נמדדת אך ורק במספר הספינות, הטילים והמטוסים. חוסן, לוחמה אסימטרית, עומק אסטרטגי ושימוש מושכל ביכולות גיאוגרפיות וגיאופוליטיות, כולם גורמים המסוגלים לשנות את מאזן הכוחות.
מנקודת מבט זו, שמירה על לכידות לאומית, הימנעות מחישובים רגשיים ומניעת החלטות הפוגעות בחוסן החברתי והכלכלי, כולם חלק מהאסטרטגיה להמשך הדרך. בהתבסס על היכולות הזמינות, איראן יכולה לשנות את המשוואה לסיום המלחמה מ"הטלת תנאים" ל"קביעת תנאים".
בהקשר זה, מצר הורמוז אינו רק עניין של החלטה האם לסגור אותו; חשוב יותר הוא העיתוי והתנאים של פתיחתו מחדש. אם ביטחון אזורי, הסרת סנקציות ושחרור נכסים איראניים יהפכו לחלק מהמשוואה לסיום המלחמה, אזי טהרן תקבע למעשה מתי המצר יחזור לשגרה.
הלקח החשוב ביותר של משוואה זו הוא שתוצאת המלחמה אינה נמדדת אך ורק במספר הספינות, הטילים והמטוסים. מינוי מפקדים חדשים, הדגש שלהם על שמירת מצב כוננות גבוה וניהול ביטחון המיצר, יחד עם אזהרות דיפלומטיות מפני נפילה קורבן למידע שגוי וחישובים שגויים, מעבירים מסר ברור: מלחמה עשויה להתחיל בכוח צבאי, אך סופה ייקבע על ידי שילוב של גורמים צבאיים, כלכליים, פסיכולוגיים וגיאופוליטיים.
נושאת המטוסים USS אברהם לינקולן עשויה להיות רק ספינה אחת; אך אם סימני הריקבון מתפשטים גם לקבלת ההחלטות בוושינגטון, מה שמחכה לנו אינו עוד רק משבר ימי; זהו מבחן של המעצמה הצבאית המובילה בעולם מול חוסנה ויכולתה האסטרטגית של איראן.