מה שהתגלה בימים האחרונים בנוגע למסגרת ההגנה בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן אינו מעיד על לידתה של ברית ביטחונית מלאה בעלת מבנה ברור. אלא, הוא משקף את מאמצי שלוש המדינות להקים מסגרת פוליטית וביטחונית חדשה ולמנף את יכולותיה האסטרטגיות והתקשורתיות. מסגרת זו עדיין נמצאת בשלביה הראשונים, ופרטי מנגנוני היישום שלה, תהליכי קבלת ההחלטות והממדים המוסדיים השונים עדיין מוגדרים. לכן, בשלב זה, משמעותה הפוליטית והסמלית אינה פחותה ממשמעותה המעשית.

בנסיבות אלה, היעדרותה של מצרים מההכרזה הראשונית על המסגרת חורגת מפורמליות גרידא.
בכיר צבאי ופקיד פוליטי מצרי, ששניהם העדיפו להישאר בעילום שם, הציעו הסבר משכנע להיעדרותה של קהיר בראיון לנורניוז. לדברי הבכירים, ההתנגדות העיקרית של מצרים לא הייתה לעקרון שיתוף הפעולה הביטחוני עצמו, אלא להזמנה ולמעמד שניתן למצרים ביוזמה זו.
לדברי שני מקורות אלה, שדיברו עם נורניוז בנפרד, מצרים הצהירה כי תצטרף להסכם אם תשתתף בטקס ההכרזה כאחת מארבע המדינות המייסדות. עם זאת, לדברי הבכירים, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הצהיר כי לא ישתתף בטקס אם עבד אל-פתאח א-סיסי יהיה נוכח. בסופו של דבר, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ראה את הפתרון בהכרזה על המסגרת עם ארדואן, שהבז שריף והוא עצמו בנוכחות, כאשר מצרים תצטרף מאוחר יותר.
אך נוסחה זו לא הייתה מקובלת מנקודת מבטה של ​​קהיר. לדברי גורמים מצריים, א-סיסי סבר כי הסדר כזה אינו עולה בקנה אחד עם מעמדה ההיסטורי של מצרים. במיוחד לאור היוזמה שהוכרזה במכה, כאשר ערב הסעודית נמצאת במרכזה ושתי מדינות לא ערביות, טורקיה ופקיסטן, כחברות מייסדות, בעוד שמצרים, כאחת המעצמות הערביות החשובות ביותר ושחקנית מסורתית במשוואות ביטחון אזוריות, הוצאה מהמסגרת הראשונית של יוזמה זו.
פקיד בעל ידע ניסח עמדה זו בצורה רהוטה: מסמך שהוכרז במכה, כאשר ערב הסעודית נמצאת במרכזו, ובנוכחות שתי מדינות לא ערביות, בעוד שמצרים אינה בין המייסדות, אינו עולה בקנה אחד עם "כבוד והגנה ערביים".
עמדה זו של פקיד מצרי בעל ידע מדגימה כי עבור קהיר, הנושא אינו רק עניין של עיתוי או שיטת ההצטרפות, אלא עניין של כבודה, מעמדה ויוקרתה של מצרים בהיררכיה הפוליטית והביטחונית של העולם הערבי.
דבר זה הופך להיות משמעותי עוד יותר כאשר בוחנים את אופי המסגרת הנוכחית. שלוש המדינות עדיין עובדות על גיבוש מנגנוני יישום וארגון מוסדי, ופרטים מבצעיים רבים ייקבעו בשלב מאוחר יותר. לכן, במצב הנוכחי, עוצמת התדמית והמסר הפוליטי של יוזמה זו הם בין היתרונות החשובים ביותר שלה.
ערב הסעודית יכולה להציג את עצמה כמרכז היוזמה; טורקיה, על ידי עמידתה לצידה, יכולה להקרין את משקלה הצבאי והגיאופוליטי; ופקיסטן, עם מעמדה הצבאי המכובד, יכולה להעניק להסדר זה אמינות מסוג אחר. התדמית הראשונית של שלוש המדינות הללו נושאת מסר פוליטי בפני עצמה: כינון הסדר ביטחוני חדש בין המעצמות הגדולות של העולם האסלאמי.
מה תרוויח מצרים ממצב זה?
אם קהיר הייתה בין המייסדות, היא יכלה להציג את עצמה כאחת האדריכלות של המבנה החדש הזה וליהנות מיכולותיה הפוליטיות והתקשורתיות. עם זאת, אם תצטרף בהמשך, המצב יהיה שונה; מצרים תהפוך למדינה שהצטרפה למסגרת שתוכננה והוכרזה על ידי אחרים.
הבדל זה אינו חסר משמעות עבור מדינה בעלת מעמד היסטורי של מצרים בעולם הערבי.
מנקודת מבט זו, ניתן לראות את התנהגותה של קהיר כמשא ומתן על מעמד, ולא רק משא ומתן על חברות. אם מצרים הייתה מבקשת רק חברות, הצעת הצטרפות בשלב מאוחר יותר הייתה מקובלת. אך אם הנושא הוא מקומה של מצרים בארכיטקטורת הביטחון העתידית, אזי חברות עתידית לא יכולה לשאת את אותו משקל פוליטי כמו חברות מייסדת.
הצהרות אחרונות של שר החוץ הטורקי, האקאן פידאן, מדגישות גם הן את ההבחנה הזו. הוא הצהיר כי הוא מקווה שמצרים תצטרף למסגרת לאחר שתבחן את כל ההיבטים. עמדה זו מצביעה על כך שהדלת אינה סגורה בפני הצטרפותה של קהיר, וכי המחלוקת אינה בהכרח טמונה בעיקרון שיתוף הפעולה הביטחוני; אלא, ייתכן שהנושא המרכזי הוא מנגנון ההצטרפות ורמת מעמדה של מצרים.
למעשה, ניתן לראות את התנהגותה של קהיר כניסיון למנוע ממנה להפוך ל"חברה רביעית". בפוליטיקה האזורית, ההבחנה בין "מייסדת" ל"חברה" אינה רק משפטית; היא נושאת משקל פוליטי וסמלי.
לדברי גורמים מצריים, קהיר אינה רוצה להיעדר ממערכת הביטחון המתהווה באזור, אך יחד עם זאת, היא אינה רוצה לוותר על מעמדה כאבן פינה של העולם הערבי רק למען נוכחותה בו. "כבוד והגנה ערביים", בהקשר זה, הם הביטוי הפוליטי של רגישות זו.
לכן, השאלה העיקרית אינה עוד האם מצרים תצטרף למסגרת זו, אלא האם אדריכלי מערכת הביטחון הזו מוכנים להציב את מצרים במעמד של אחד ממייסדיה, או רק כחברה שתתווסף בהמשך.
התשובה לשאלה זו עשויה לקבוע האם מסגרת זו תתפתח בסופו של דבר להסדר ביטחון רחב יותר בעולם האסלאמי, או שתישאר יוזמה משולשת בלבד בעלת מניעים פוליטיים ותקשורתיים.