עם החמרת אמצעי הביטחון בגבולותיהן של מספר מדינות חברות באיחוד האירופי בעקבות זרם המהגרים ממרוקו לספרד, נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, במכתב לראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס, קראה ל"פעולה מאוחדת" לאבטחת גבולות אירופה. היא ציינה את האירועים בסאוטה, והדגישה את הצורך לחזק את בקרות הגבולות החיצוניים, לפתח מערכות התרעה מוקדמת, להילחם ברשתות סחר בבני אדם, לשתף פעולה עם מדינות המוצא ולזרז את חזרתם של המהגרים.
בעוד שעמדות אלה עשויות להיראות כניסיון להשתלבות אירופאית לנוכח משבר ההגירה, הן במציאות קרובות יותר לניהול השלכות המשבר מאשר לטיפול בשורשי הבעיה, אשר מושרשים במידה רבה במדיניות המערב. גישה זו, על ידי התעלמות ממקורות ההגירה העיקריים, סוללת את הדרך לגירוש פליטים מוגבר ולחיזוק תנועות קיצוניות וגזעניות באירופה; זרמים אשר, המונעים על ידי לאומנות קיצונית, יאיימו יותר ויותר על ביטחון היבשת והלכידות החברתית שלה.
סיסמת האחדות; מציאות הפילוג האירופי
נשיא הנציבות האירופית מדבר על הצורך בפעולה מתואמת בתקופה שבה המשבר האחרון בספרד חשף שוב פילוגים עמוקים בתוך האיחוד האירופי. תגובותיהן של כמה ממשלות אירופאיות, כולל קריאתה של גאורגיה מלוני להשעות את חברותה של ספרד בהסכם שנגן והעמדות הקשות של כמה חברות אחרות, מראות כי העדיפות של בירות אירופאיות רבות אינה פתרון המשבר המשותף, אלא ניצולו הפוליטי.
פילוג זה אינו מוגבל לסוגיית ההגירה. חילוקי דעות נרחבים בנוגע למלחמה באוקראינה, כיצד להתמודד עם רוסיה, ההשלכות של מכסים אמריקאים, עתיד הסחר העולמי, תפקידה של אירופה במשוואות ביטחוניות, ואפילו סוגיות אסטרטגיות כמו מצר באב אל-מנדב ומצר הורמוז, כולם מצביעים על כך שהאיחוד האירופי סובל מפילוגים מבניים יותר מאשר מלכידות אסטרטגית. בנסיבות אלה, הקריאה ל"פעולה מאוחדת" נראית יותר כמו רטוריקה פוליטית מאשר תוכנית מעשית שאינה מסוגלת לשקם את האחדות האירופית האבודה.
שורשי המשבר: המציאות בבריסל
מנהיגי אירופה מדגישים את הידוק בקרות הגבולות ואת המאבק בהגירה בלתי חוקית, תוך התעלמות מכמה מהגורמים שתרמו למשבר האחרון. לדברי גורמים ספרדים וכמה משקיפים פוליטיים וביטחוניים, הלחץ על מדריד אינו מוגבל לסוגיית ההגירה. המדינה מתמודדת עם לחצים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים עקב עמדותיה כלפי עזה ואיראן.
על פי ניתוח זה, זרם המהגרים לגבולות ספרד הוא חלק מסדרה של לחצים שמפעילים גורמים חיצוניים על מדריד. אם אירופה תמשיך להתעלם ממשתנים אלה ומהשפעת המדיניות האמריקאית והישראלית על ביטחונה הפנימי, ותמשיך לתמוך במדיניות זו ללא תנאי, הגעה לאסטרטגיה מאוחדת לניהול משברים ביטחוניים ומשברים הומניטריים תישאר חמקמקה. כל עוד הביטחון, הכלכלה והפוליטיקה האירופיים מושפעים משיקולים חיצוניים, משבר ההגירה יישאר כלי להפעלת לחץ על היבשת.
סטנדרטים כפולים: הגורם העיקרי למשבר ההגירה
המשך יישום הסטנדרטים הכפולים בנושא ההגירה הוא אתגר מהותי נוסף העומד בפני אירופה. מצד אחד, האיחוד האירופי מאמץ את המדיניות המחמירה ביותר למניעת כניסתם של מהגרים ולהשבתם, בעוד שמצד שני, הוא מבקר את הטיפול של מדינות אחרות בהגירה לא סדירה המבוססת על עקרונות זכויות אדם, והופך אותה לכלי ללחץ פוליטי.
סתירה זו בולטת בבירור כאשר בוחנים את ביצועי אירופה בטיפול בשורשי ההגירה. תמיכתה במלחמות, הטלת הסנקציות הכלכליות המתמשכות שלה, התעלמותה מהתחייבויות פיננסיות ופיתוחיות, תפקידה בערעור היציבות באזורים שונים ושתיקתה בנוגע למשברים שיצרו מיליוני פליטים - כל אלה תרמו להתפשטות ההגירה הלא סדירה. בנסיבות אלה, הידוק גבולות בלבד ללא רפורמה במדיניות היוצרת חוסר ביטחון ועקירה לא רק שלא יצליח להכיל את המשבר אלא גם יחריף אותו.
לא ניתן להשיג ביטחון בר-קיימא ללא בחינה מחדש של המדיניות המערבית.
אירופה אינה יכולה לטעון שהיא מגינה על זכויות אדם ומיישמת הסכמים בינלאומיים בנושא פליטים, ובמקביל מתנערת מאחריותה ותורמת להקמת פלטפורמות הגירה בקנה מידה גדול. לכן, ההצהרות האחרונות של נשיא הנציבות האירופית, מבלי להתייחס לשורשי המשבר, הן בסך הכל ניסיון להתחמק מאחריות ולטייח את תפקידם של השחקנים המרכזיים ביצירת מצב זה, ולא פתרון לבעיה. במציאות, תגובה יעילה למשבר ההגירה אינה טמונה רק באבטחת גבולות, אלא בשינוי מדיניות התערבותית, סיום הסטנדרטים הכפולים והטלת האחריות על מעצמות המערב לתוצאות מעשיהן. אחרת, כל קריאה ל"פעולה מאוחדת" תהיה לא יותר מסיסמה פוליטית שלא תפתור את המשבר הנוכחי של אירופה ולא תמנע משברים גדולים עוד יותר בעתיד.