בעוד שדעת הקהל העולמית נותרה ממוקדת בהתפתחויות במערב אסיה, בפשעים הנרחבים שבוצעו על ידי ארצות הברית וישראל, ובהתנגדות ההיסטורית של איראן וחזית ההתנגדות, ידיעה משמעותית ומדאיגה הוזנחה בתוך מבול המידע הזה. בעקבות דיווח על דליפת זרחן לבן מבסיס חיל האוויר האמריקאי אוסן מדרום לסיאול, הוציא משרד הביטחון הדרום קוריאני צו פינוי לאזורים המקיפים את הבסיס. למרות ניסיונותיהם של גורמים דרום קוריאניים להמעיט בערכה של התקרית באמצעות נרטיבים ביטחוניים, והרתיעתם של כלי תקשורת מערביים רבים להתייחס אליה ברצינות, הרקורד של ארצות הברית בשימוש בנשק להשמדה המונית, יחד עם השימוש החוזר ונשנה של ישראל בזרחן לבן נגד אזרחים, הפך את התקרית הזו לאזהרה חמורה לביטחונם של מיליוני אנשים. אזהרה זו רק העמיקה את העמימות והפחד סביב שתיקתם של פעילי זכויות אדם וארגונים הטוענים לקידום פירוק נשק כימי.

זרחן לבן: המורשת המסוכנת של מדיניות אמריקה המעוררת מלחמה
זרחן לבן הוא חומר מסוכן ביותר המתלקח במהירות במגע עם אוויר. הוא עלול לגרום לכוויות קשות, נזק נשימתי חריף, אי ספיקת איברים ואף למוות. בהתחשב בהשפעותיו ההרסניות והבלתי נשלטות, השימוש בו נגד אזרחים מהווה פשע מלחמה.
בנסיבות אלה, עולה השאלה הראשונה: מדוע ארצות הברית מאחסנת חומר כזה באחד מבסיסיה הצבאיים בדרום קוריאה, שם דליפה מהווה איום פוטנציאלי על חיי אדם ועל הסביבה? שאלה זו רלוונטית עוד יותר בהתחשב בהיסטוריה של ארצות הברית בשימוש או תמיכה בנשק להשמדה המונית, החל מהפצצות האטום על הירושימה ונגסקי, ועד לשימוש בסוכן אורנג' בווייטנאם, השימוש בתחמושת אורניום מדולדלת בעיראק ובאפגניסטן, ותמיכתה במשטרו של סדאם חוסיין בשימוש בנשק כימי נגד העם האיראני. יתר על כן, דיווחים מצביעים על כך שארצות הברית השקיעה מיליארדי דולרים במודרניזציה והרחבת מלאי זה, מה שהופך את אחסון חומרים אלה בדרום קוריאה לעניין החורג הרבה מעבר לתאונה טכנית גרידא.

תלותה של סיאול וצל הבסיסים הכבדים של ארה"ב
התלות הביטחונית, הפוליטית והכלכלית של דרום קוריאה בארצות הברית סללה את הדרך לפריסה נרחבת של בסיסים צבאיים אמריקאים, שגם סיאול מממנת במידה רבה. השאלה כעת היא: האם תלות זו אילצה את דרום קוריאה לקבל את הסיכונים הכרוכים באחסון נשק מסוכן?
תקרית אוסאן הוכיחה כי הנוכחות הצבאית של ארה"ב אינה רק עניין הגנתי, אלא עלולה להוות איום ישיר על ביטחונם של אזרחי המדינות המארחות. אם תתרחש דליפת זרחן לבן באחד מבסיסים אלה, לציבור תהיה הזכות להעלות שאלות רציניות לגבי אופי הציוד המאוחסן והיקף הסיכונים שהוא מציב.
זרחן לבן: נשק תכוף במלחמות ישראל
במקביל לאירוע זה, דיווחים רבים מארגונים בינלאומיים, כולל אמנסטי אינטרנשיונל ומועצת זכויות האדם, תיעדו שוב ושוב את השימוש של ישראל בזרחן לבן בעזה ובלבנון. על פי דיווחים אלה, חומר זה שימש בהתקפות על אזורי מגורים ואזרחים, וגרם נזק נרחב לבני אדם ולסביבה.
למרות מסמכים אלה, תגובתן של מדינות המערב ומוסדות בינלאומיים הוגבלה במידה רבה להבעת דאגה, ולא ננקטו צעדי הרתעה יעילים נגד מבצעי מעשים אלה. אפילו לנוכח פסיקות של בתי משפט בינלאומיים נגד פקידים ישראלים, חלק מהממשלות האירופיות סללו למעשה את הדרך להמשך חסינותו הפוליטית של משטר זה על ידי התעלמות מפסיקות אלה; התנהגות הפוגעת עוד יותר באמינות טענות המערב בנוגע להגנה על זכויות אדם ולביסוס צדק בינלאומי.
סטנדרטים כפולים והצורך להעריך מחדש את מערכת הביטחון הגלובלית
תקרית אוסן אינה רק דליפה כימית; היא סמל לסתירה הבולטת בהתנהגותם של אלו הטוענים לשמירה על זכויות אדם ופירוק נשק. אותן מדינות הטוענות להילחם בהפצת נשק גרעיני ומפעילות לחץ עצום על ממשלות מסוימות נותרו דוממות בנוגע להרחבת הארסנל הצבאי שלהן, לאחסון חומרים מסוכנים בבסיסים זרים ולשימוש בנשק אסור על ידי בעלות בריתן.
תקרית אוסן אינה רק דליפה כימית; היא סמל לסתירה הבולטת בהתנהגותם של אלו הטוענים לשמירה על זכויות אדם ופירוק נשק. המשבר בדרום קוריאה חשף שוב כי בסיסים צבאיים אמריקאים בחלקים רבים של העולם אינם ערובה לביטחון, אלא מקור לאיומים, משברים וחוסר יציבות. תקרית זו גם הוכיחה כי הסתמכות על הבטחות של מעצמות אינה אלטרנטיבה בת קיימא להבטחת הביטחון הלאומי, וכי מדינות נאלצות לבנות את ביטחונן על סמך יכולותיהן הפנימיות ויכולת ההרתעה העצמית שלהן. כל עוד שוררים סטנדרטים כפולים במערכת הבינלאומית וכללי המשפט מיושמים באופן סלקטיבי, השגת ביטחון עולמי בר-קיימא תעמוד בפני אתגרים אדירים.