ההכרזה של 14 מדינות על תמיכתן בהצעה הסעודית להקים "ברית הגנה ימית" בתירוץ של הגנה על נתיבי שיט, במקביל לדיווחים על הקמת ברית משותפת של ארה"ב וסעודיה ליישום פרויקט של מיליארדי דולרים מחוץ למצרי הורמוז, אינה מעידה על הקמת מערכת ביטחון חדשה. אלא, זוהי תזכורת לניסיונות הכושלים הקודמים של ריאד לבנות בריתות יקרות. מהלכים אלה מגיעים בתקופה שבה ארה"ב וישראל עדיין מבקשות להעביר את המשברים שלהן למערב אסיה וליצור קרע בין מדינות אסלאמיות כדי להבטיח את ביטחונן ואת האינטרסים שלהן בתוך סכסוכים אחרים. מנקודת מבט זו, יש להעריך את הברית הצבאית ואת הפרויקטים הכלכליים לכאורה כשני צדדים של אותו מטבע, באסטרטגיה להגדרה מחדש של משוואות אזוריות לטובת וושינגטון ותל אביב.

חזרה על ניסוי כושל
ריאד פתחה בעבר במלחמה רחבת היקף בתימן על ידי יצירת בריתות צבאיות. למרות הוצאת מאות מיליארדי דולרים, מלחמה זו לא הצליחה להשיג את מטרותיה המוצהרות של ערב הסעודית ולא שברה את רצון העם התימני. ההגבלות שהוטלו בים סוף היו תוצאה ישירה של אותה תוקפנות צבאית, ותגובתה של תימן הייתה מעשה של הגנה עצמית לגיטימית. לכן, במקום להתעלם מהגורמים השורשיים למשבר, יש לבחון את התוקפנות שהציתה את המלחמה.
כיום, חזרה על אותו דפוס של יצירת בריתות היא המשך של אותה טעות. מדינה שעמדה בלחץ צבאי אמריקאי ואילצה את וושינגטון לקבל הפסקת אש חד-צדדית, לא צפויה לסגת נוכח לחץ סעודי מחודש. לכן, כל חישוב המבוסס על שינוי מאזן הכוחות באמצעות בריתות תעמולה דומה יותר לחזרה על ניסוי כושל מאשר לניסוי ריאליסטי; ניסוי שעלול לגרור עלויות פוליטיות, כלכליות ומוסריות כבדות עבור אדריכליו.
תעתוע של ברית כלכלית ונרטיב התקשורת
בנוסף לתמרונים הצבאיים, כמה כלי תקשורת מערביים דנו בהקמת ברית אמריקאית-סעודית כדי להקים נתיב יצוא אנרגיה עוקף מיצרי הורמוז. עם זאת, המציאות הגיאופוליטית של האזור מדגימה כי המיקום האסטרטגי של מיצרי הורמוז ותנאי ים סוף מציבים אתגרים מבצעיים משמעותיים לתוכניות אלו. לכן, במקום להיות ברי קיימא באופן מעשי, פרויקטים אלו משמשים למטרות תעמולה בניהול שוק האנרגיה ויצירת אווירה פסיכולוגית סביב ביטחון ימי.
במקביל, לא ניתן להתעלם מההיבט הכלכלי של נרטיבים אלו. במשך עשרות שנים, ארצות הברית קיבלה מיליארדי דולרים ממדינות ערב על סמך אסטרטגיה של "מכירות ביטחון". כעת, מכירות נשק, הקמת בריתות חדשות ותכנון פרויקטים כלכליים יקרים עשויים להיות המשך של אותה מדיניות של העברת עלויות המשברים הפנימיים האמריקאים לשותפים אזוריים - מדיניות שלמעשה רותמת את המשאבים הכספיים של מדינות ערב כדי לשרת את הכלכלה האמריקאית במקום להשיג ביטחון.
פתרון ביטחוני אזורי: התכנסות נגד כיבוש, לא מלחמת אזרחים
התזמון של צעדים אלה עם הצהרות של הרשויות הישראליות בנוגע להקמת נתיבי הולכת אנרגיה חלופיים מצביע על כך שממדיו של פרויקט זה אינם כלכליים גרידא. נראה שוושינגטון ותל אביב מנסות להשתמש בכלים כלכליים כדי לסלול את הדרך להתקרבות פוליטית וביטחונית בין כמה מדינות ערביות למשטר הישראלי. אסטרטגיה זו יושמה גם לפני ההסתערות על מסגד אל-אקצא, במטרה להפוך את המשטר הישראלי למרכז כוח אזורי.
ניתן להעריך גם את הדגשת טענות מסוימות בתקשורת בנוגע להתקפות המיוחסות לאיראן ולתימן, למרות הכחשות משתי המדינות, בהקשר זה. זוהי סביבה המבקשת, באמצעות שימוש בנרטיבים ממוקדים, לסלול את הדרך לפרויקטים ביטחוניים ופוליטיים חדשים.
לבסוף, הדינמיקה האזורית הוכיחה כי פתרון בר-קיימא לביטחון אינו טמון ביצירת בריתות צבאיות נגד מדינות האזור, אלא בשיתוף פעולה קולקטיבי לסיום התערבויות זרות ולהתמודדות עם כיבוש. כל אסטרטגיה המבוססת על החרפת פילוגים בין מדינות אסלאמיות, מכירת ביטחון וניהול מלחמות שליחים רק תנציח את חוסר היציבות. הניסיון של השנים האחרונות הראה גם כי ביטחון בר-קיימא במערב אסיה ניתן להשיג רק באמצעות שיתוף פעולה אזורי, ריסון התערבויות זרות והתמודדות עם המדיניות הגורמת למשברים שננקטה על ידי ארצות הברית והמשטר הציוני.