בעוד שדעת הקהל העולמית נותרה ממוקדת בהשלכות התוקפנות האמריקאית נגד איראן, הכיבוש הישראלי המתמשך והמדיניות הכפולה של כמה מעצמות המערב המחריפה משברים, הצהרותיו האחרונות של מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, בנוגע לקמפיין מתואם נגד בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) חשפו מימדים חדשים בגישתה של וושינגטון למשפט הבינלאומי. רוביו הזכיר מושגים כמו "ריבונות לאומית" ו"ביטחון אמריקאי", וטען כי פעילות ה-ICC עלולה לחשוף אנשי צבא, כוחות ביטחון ופקידים אמריקאים להעמדה לדין. בינתיים, דיווחים מצביעים על תוכנית של ממשלת ארה"ב ללחוץ על מדינות להתרחק מה-ICC, בין היתר באמצעות סנקציות, הגבלות ויזה ואיסורי נסיעה.
עם זאת, מה שעומד מאחורי הרטוריקה הפוליטית הזו חורג מהגנה גרידא על הריבונות הלאומית. זהו ניסיון מכוון להגן על פקידים אמריקאים וישראלים מפני אחריות על פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם - תהליך שבסופו של דבר מחליש מוסדות בינלאומיים ומערער את יסודות הצדק העולמי.
מחסינות פנימית לתמיכה עולמית בפושעי מלחמה
גישת ממשל טראמפ מדגימה כי מדיניותו של מתן חסינות אינה מוגבלת לזירה הבינלאומית. חנינה או הגנה על הנאשמים בפיגועי ה-6 בינואר, ניסיון לשנות את מהלך ההליכים המשפטיים ועימותים פוליטיים עם מערכת המשפט המקומית, כולם מעידים על דפוס של מזעור עלויות משפטיות ומשפטיות עבור בעלי ברית פוליטיים. דפוס זהה מתבצע כעת ברחבי העולם.
ניתן לראות את דבריו של רוביו כהמשך לאסטרטגיה זו, כזו שמטרתה לבטל כל אפשרות להעמיד לדין פקידים אמריקאים בגין פשעי מלחמה. עם הביקורת הגוברת על פעולות צבאיות אמריקאיות וישראליות באזור, כולל ההתקפות על איראן והמלחמה בעזה, ואף נידונה בחוגים פוליטיים אמריקאים מסוימים, הניסיון להחליש את בית הדין הפלילי הבינלאומי קיבל משמעות פוליטית גדולה מאי פעם. באקלים זה, הדרישות העממיות הגוברות במדינות שונות לאחריות למעשים אלה הגבירו את רגישות הנושא.
פרויקט טיוח פשעי הציונות
בעוד שהגינוי העולמי לפשעי הישות הציונית בעזה מתעצם, ארצות הברית נותרה התומכת הפוליטית והמשפטית העיקרית שלה. בעוד שכמה גורמים אמריקאים הביעו ביקורת מוגבלת על פעולותיה של תל אביב בהזדמנויות שונות, מדיניות התמיכה המקיפה בישות נמשכה בפועל, החל משתיקה בנוגע לכיבוש ולמלחמה המתמשכת ועד התנגדות לכל פעולה משפטית נגד גורמים ציוניים.
בהקשר זה, לאחר שבית הדין הפלילי הבינלאומי החל את חקירתו על המצב בפלסטין, ממשל טראמפ שלח מסר ברור על ידי הטלת סנקציות על התובע, השופטים ואפילו כמה עיתונאים וארגוני זכויות אדם: כל ניסיון להעמיד לדין את הישות הציונית ייתקל בתגובה קשה מצד וושינגטון. מנקודת מבט זו, יש לראות את הקמפיין החדש של רוביו כהרחבה של מדיניות הענקת חסינות למנהיגי הישות הציונית וניסיון להפחית את הדרישות הגלובליות לאחריות לאחראים לפשעי מלחמה ולרצח עם בעזה.
הצורך להגדיר מחדש את המושג ביטחון בעידן של ירידה ביחסים חד-צדדיים
העימות הגלוי בין ארצות הברית למוסדות בינלאומיים מדגים כי ככל שיכולתה לנהל את הסדר העולמי החד-קוטבי פוחתת, וושינגטון ביקשה יותר ויותר לערער את מנגנוני המשפט הבינלאומי. אותו מוסד בו השתמשה בעבר לקידום מטרותיה הפוליטיות הפך כעת למטרה של לחץ ואיומים אם תסטה מרצון ארצות הברית.
מגמה מתמשכת זו לא רק מציבה אתגר רציני לאמינותו של המשפט הבינלאומי, אלא גם מגבילה את הגישה לצדק עבור קורבנות מלחמה ותוקפנות, וסוללת את הדרך להתפשטות חוסר יציבות וכאוס בתוך המערכת הבינלאומית. בנסיבות אלה, הסתמכותן של מדינות על יכולות הביטחון הפנימיות שלהן וחיזוק שיתוף הפעולה האזורי הופכת קריטית מתמיד. הניסיון של ההתפתחויות במערב אסיה הראה כי הסתמכות אך ורק על ערבויות ביטחון מצד מעצמות בינלאומיות לא רק נכשלה ביצירת ביטחון בר-קיימא, אלא גם החריפה משברים.
לכן, עבור מדינות כמו איראן, שנהנות ממעמד גיאופוליטי מיוחד, חיזוק יכולות ההגנה הפנימיות, הגברת ההרתעה והגנה נחושה על האינטרסים והריבונות הלאומיים, יחד עם תמיכה בהקמת מערכת מאוזנת ורב-צדדית, מהווים הכרח אסטרטגי לשמירה על הביטחון הלאומי והיציבות האזורית.