כל אומה חווה עליות ומורדות, תקופות של שגשוג וקשיים, תקופות של שלום ותקופות של מתח, ואפילו משברים. אך ידוע היטב כי מה שחושף את זהותה האמיתית של אומה ומהותה אינו תקופות היציבות והשלום שלה, אלא האופן שבו היא מתמודדת עם רגעי מתח ומשברים קשים.
איראן היא אחת המדינות הבודדות שההיסטוריה הארוכה שלהן עוצבה יותר על ידי תקופות קשות ומשברים גדולים מאשר על ידי תקופות של שלום ושגשוג. מלחמות, כיבושים, סנקציות, בצורות, רעידות אדמה, אי שקט אזורי, לחצים כלכליים, יריבויות בין מעצמות גדולות ואיומי ביטחון שונים הטילו את צליהם על ארץ זו פעמים רבות לאורך ההיסטוריה. כל אחד ממשברים אלה היה מספיק כדי לקרוע כל מדינה אחרת לגזרים, אך איראן הצליחה לבנות את עצמה מחדש ולחזור למסלול החיים בכל פעם, למרות הפסדים כבדים.
חוסן מתמשך זה והישרדות אינם רק תוצר של גיאוגרפיה, משאבי טבע או גודל אוכלוסייה. מה ששמר על איראן לאורך ההיסטוריה הוא, מעל לכל, סוג של "אינטליגנציה ציוויליזציונית" אל מול משברים. יכולת זו מונעת מהחברה האיראנית להישאר מוגבלת למסגרות קבועות מראש. בכל פעם שדרכים קונבנציונליות מגיעות למבוי סתום, האיראנים מחפשים דרך חדשה. אולי המאפיין הבולט ביותר של ציוויליזציה זו הוא יכולתה להפוך אילוצים להזדמנויות ולפתח פתרונות שהיו לא קונבנציונליים באותה תקופה, אך יעילים בפועל.
אם נבחן את ההיסטוריה של איראן, נגלה שרבות מנקודות המפנה שלה לא היו תוצאה של חזרה פשוטה על מודלים נפוצים. החל משיטות ניהול אדמותיה העצומות של איראן לאורך תקופות שונות, דרך מנגנונים להסתגלות למחסור במים, מרשתות סחר חוצות גבולות ועד מודלים מגוונים של ממשל מקומי, משיקום לאחר המלחמה ועד ניהול משברים פוליטיים, הפתרון האיראני היה שונה לעתים קרובות מהמודלים המסורתיים השוררים בתקופתה. זה כאילו החברה האיראנית, במיוחד בתנאי אסימטריה, ביקשה לקבוע כללי משחק חדשים במקום להתחרות לפי כללי הצד השני.
בספרות הצבאית, מאפיין זה מכונה "לוחמה אסימטרית" - שימוש יצירתי ביכולות שהצד השני אינו מכיר בהן או מתעלם מהן. ניתן להכליל מושג זה לתחום הממשל. ייתכן שהנכס הגדול ביותר של איראן בנסיבות המורכבות הנוכחיות אינו רק משאביה החומריים או כוחה הצבאי, אלא יכולתה לחשיבה לא קונבנציונלית ולמציאת פתרונות הנובעים ממצבים קשים.
איראן חווה כיום את אחת התקופות המורכבות ביותר בעשורים האחרונים. לחצים כלכליים, התפתחויות אזוריות מהירות, מאזני כוחות עולמיים משתנים, סנקציות, סוגיות חברתיות, שאיפות גוברות של הדור הצעיר, המהפכה הטכנולוגית, שינויי האקלים ודרישות הממשל החדש - כולם משפיעים בו זמנית על מערכת קבלת ההחלטות שלה. לא ניתן לנהל מצב זה באמצעות מרשמים שנועדו לנסיבות שונות לחלוטין. העולם כיום מלא בסוגיות מורכבות, ולסוגיות אלו אין פתרונות פשוטים וחוזרים על עצמם.
בנסיבות כאלה, נהיה הכרחי מתמיד לנוע לעבר "ממשל חדש". סוג זה של ממשל אינו שואף לנטוש עקרונות יסוד או לסטות מערכי הליבה של המערכת. אגב, כל מערכת פוליטית יכולה לשמור על עקרונותיה כאשר היא גמישה, ניתנת להסתגלות וחדשנית בשיטותיה, בכליה ובמנגנוני היישום שלה. קיים הבדל מהותי בין "עקרונות יציבים" ל"יציבות שיטות". עקרונות הם ערבות לזהות, בעוד ששיטות חייבות להתחדש כדי להתאים אותן לזמנים המשתנים.
טעות נפוצה במערכות פוליטיות היא להשוות נאמנות לעקרונות לחזרה גרידא על שיטות העבר. בעוד שהניסיון המוצלח של כל הממשלות היציבות מראה שעקרונות מתבססים היטב כאשר ניתן לשכפל אותם ככלים חדשים המתאימים לנסיבות משתנות, ממשל מוצלח הוא זה שמנהל שינוי במקום להתנגד לו, ומטפח בתוכו את היכולת לתכנן פתרונות חדשים במקום פשוט להגיב למצבים זמניים.
כיום, איראן זקוקה נואשות ליכולת זו - היכולת ליצור הזדמנויות מתוך אילוצים. זה דורש חיזוק קבלת ההחלטות הרציונלית, מינוף כל כישרונות המדינה, הגדלת השתתפות האליטה, שיפור ההון החברתי, צמצום הבירוקרטיה החונקת, טיפוח אמון במנהלים חדשניים, ניצול טכנולוגיות מודרניות, רפורמה בתהליכי קבלת החלטות והגברת החוסן המוסדי. ממשל חדש פירושו שינוי באיכות הממשל המדיני, לא שינוי ביעדים.
אולי המאפיין החשוב ביותר של ממשל חדש הוא שהוא שולט לא על סמך הרגל, אלא על סמך למידה. העולם כיום משתנה בקצב חסר תקדים, והמערכות המוצלחות ביותר יהיו אלו בעלות היכולת ללמידה ושיפור מתמידים. ממשל אינו עוד רק אמנות קבלת ההחלטות; זוהי גם אמנות הלמידה, הפיתוח והציפייה.
איראן הוכיחה שוב ושוב את יכולתה לסלול נתיבים לא אחידים בנסיבות לא אחידות. אותה רוח שהובילה את המדינה דרך משברים גדולים בצמתים היסטוריים שונים יכולה לעורר שלב חדש של מודרניזציה של ממשל כיום. חברה עם מורשת תרבותית כה עשירה אינה צריכה להיות כבולה לרעיון שכל התשובות כבר סופקו או שכל הדרכים נוסו. להיפך, אולי המאפיין הבולט ביותר של איראן הוא אומץ ליבה המתמשך לשקול נתיבים חדשים בנקודות מפנה היסטוריות. כיום, המדינה זקוקה לאומץ זה יותר מתמיד: האומץ לחדש בממשל, לא לזנוח עקרונות, אלא ליישם אותם בצורה יעילה יותר בעולם שכבר אינו אותו הדבר. אם ההיסטוריה של איראן מציעה לקח להיום, הרי זה שניצחונותיה הגדולים ביותר של ארץ זו הושגו כאשר האיראנים, במקום להילכד בדפוסים חוזרים ונשנים, המציאו דרכים חדשות להתגבר על מכשולים. אולי הגיע הזמן שמסורת עתיקה זו תתבטא שוב בתחום הממשל.