ישיבת מועצת הביטחון האחרונה בנושא הגרעין האיראני חשפה שוב את הדעות המגוונות בין מדינות המערב לבין כמה מחברי המועצה בעלי ההשפעה. על ידי העלאת נושא מנגנון ההפעלה והטלת הסנקציות מחדש, מדינות אירופה ביקשו להחיות נושא שלטענת איראן, סין ורוסיה אין לו בסיס משפטי, שכן החלטה 2231 פוקעת באוקטובר 2025. לכן, ההתעקשות על פתיחת נושא זה מחדש לא רק שאינה מצליחה לפתור את חילוקי הדעות, אלא גם מעלה שאלות רציניות לגבי מחויבותן של חלק מכוחות המערב לכללי המשפט הבינלאומי ולמעמד מועצת הביטחון.
בינתיים, מועצת הביטחון סתרה את טענותיה בדבר שמירה על שלום וביטחון בינלאומיים בטיפולה בכמה משברים גדולים, כולל התקפות המשטר הישראלי על עזה ולבנון, כמו גם התקפות ארה"ב וישראל על איראן. חוסר עקביות זה פגע באמינותם של המוסדות הבינלאומיים והגביר את הממד הפוליטי של החלטות מועצת הביטחון.
מאמצי המערב לבנות קונצנזוס נכשלים
מאפיין מרכזי של הפגישה האחרונה היה ההתנגדות הברורה של סין ורוסיה לסדר היום שהוצע על ידי מדינות המערב. הנציג הסיני טען כי החלטה 2231 הסתיימה, כי תיק הגרעין האיראני נסגר מנקודת מבטה של ​​מועצת הביטחון, וכי פוליטיזציה של הנושא רק תחריף את חילוקי הדעות. הנציג הרוסי הצהיר גם כי חלק מהחברות מנסות להחזיר נושאים שכבר אינם על סדר היום של המועצה.
עמדות אלו הראו כי המערב, בניגוד לעבר, אינו מסוגל עוד לבנות בקלות את הקונצנזוס שהוא מבקש בתוך מועצת הביטחון. היווצרותו של סדר בינלאומי חדש ותפקידן הגובר של מעצמות כמו סין ורוסיה שינו את סביבת קבלת ההחלטות במוסדות הגלובליים. מצב זה משקף גם את יכולתה של איראן לתקשר עם מדינות עצמאיות ולאתגר את החד-צדדיות המערבית.
סטנדרטים כפולים מערביים בנושא הגרעין
התנהגותן של מדינות אירופה וארצות הברית בנושא הגרעין התאפיינה בסטנדרטים כפולים. מצד אחד, מדינות אלו מעלות שוב ושוב טענות בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, בעוד שמצד שני, הן נכשלו בנקט עמדה נחרצת נגד פיתוח ומודרניזציה של ארסנל גרעיני על ידי מעצמות גדולות או נגד התקיפות המכוונות נגד מתקני גרעין איראניים.
בהקשר זה, דו"ח הדווח המיוחד של האו"ם בנושא אמצעי כפייה חד-צדדיים התחשב בהשפעה הנרחבת של הסנקציות על חיי העם האיראני, ובמיוחד נשים וילדים, וקבע כי צעדים אלה ראויים לציון מנקודת מבט של זכויות אדם. יתר על כן, התקיפות על מתקני גרעין איראניים, שלא נתקלו בתגובה יעילה מצד המוסדות האחראים, הטילו ספק באמינותם של מנגנונים בינלאומיים בתחום אי-הפצת נשק גרעיני.
פעולות אלו הובילו להטלת ספק בטענות המערב לשמירה על משטר אי-הפצת נשק גרעיני, ואיראן תיארה את ביצועי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כבעלי מוטיבציה פוליטית ומושפעים מלחץ מצד מדינות המערב.
השלכות אסטרטגיית הלחץ על איראן
חלק ממדינות אירופה ממשיכות להדגיש את מדיניות הלחץ והסנקציות ואת השימוש בכלים פוליטיים נגד איראן. גישה זו ננקטת לאור המתיחות האחרונה, אשר הוכיחה כי איראן לא תיסוג מעמדותיה נוכח לחץ פוליטי וצבאי ותגיב כראוי לכל פעולה המאיימת על ביטחונה ועל האינטרסים שלה.
מצד שני, סוגיית מצר הורמוז נותרה אחד המרכיבים החשובים ביותר במשוואות הביטחון והכלכלה באזור. לחץ פוליטי ומשפטי אינו יכול לשנות את מעמדה הגיאופוליטי של איראן בנתיב מים אסטרטגי זה, וכל הסלמה של המתיחות תשפיע בעיקר על האינטרסים של מדינות המערב והכלכלה העולמית.
בקיצור, ישיבת מועצת הביטחון האחרונה הדגישה את חילוקי הדעות המתמשכים סביב סוגיית הגרעין האיראני. עם זאת, מאזן הכוחות המשתנה במערכת הבינלאומית הקשה על מדינות המערב להגיע לקונצנזוס. בנסיבות אלה, גישות המבוססות על לחץ ועימות לא רק שלא יצליחו לפתור סכסוכים, אלא גם עלולות להחריף את המורכבויות הפוליטיות והביטחוניות הקיימות ולערער את אמינותם של המוסדות הבינלאומיים.