מנהיגי אירופה נפגשו בפסגת נאט"ו באנקרה, ואחת הדרישות העיקריות של הפסגה שלהם, תחת הכותרת "חיזוק אירופה ונאט"ו", הייתה ייצור נשק אמריקאי באירופה והגדלת חלקה של היבשת בתקציב נאט"ו.

כפי שהודיע מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, המדינות החברות יחלו לייצר כמה מכלי הנשק האמריקאיים החשובים ביותר על אדמת אירופה, בשיתוף פעולה עם חברות ביטחון אמריקאיות ואירופיות גדולות. קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, הודיע גם כי בעלות ברית אירופה יהפכו את נאט"ו ל"אירופאית יותר" על ידי הגדלת הוצאות הביטחון, על מנת לשמור על אופייה הטרנס-אטלנטי של הברית.

כחלק מגישה זו, הודיע קנצלר גרמניה כי ברלין, באישור וושינגטון, תרכוש טילי שיוט טומהוק ומפציצי קרקע מדגם טייפון מארצות הברית ותפרוס אותם על אדמת גרמניה. במקביל, רויטרס דיווחה כי ארצות הברית מנהלת שיחות עם גרמניה ומדינות אירופאיות אחרות בנוגע לייצור משותף של טילי AIM-120 AMRAAM של ריית'און, וכן להקמת מרכז תחזוקה לטילי פטריוט PAC-3 של לוקהיד מרטין באירופה. דו"ח נאט"ו האחרון מראה כי הוצאות הביטחון של המדינות החברות יעלו על 1.8 טריליון דולר בשנת 2026, מגמה הנובעת מרצון ארצות הברית להגדיל את חלקה של אירופה בהוצאות נאט"ו.

מהלכים אלה מתבצעים במסווה של הדגמת סמכותה של נאט"ו וחיזוק תפקידה הביטחוני של אירופה, בעוד שבמציאות, מצד אחד, הם משקפים את תחושת ההשפלה הגוברת של אירופה כלפי ארצות הברית - מגמה ההורסת את חלום "אירופה העצמאית" - ומצד שני, הם נותנים לגיטימציה לאופייה הטרוריסטי והפלילי של ארצות הברית. המדינה שהפכה את המשפט הבינלאומי משפת הדיאלוג להיגיון הכדורים, והמערב עצמו, חייבים להיות אחראים על תפקידם בהרס הסדר הבינלאומי והמשפט הבינלאומי.

מתלות אסטרטגית לסדנת ייצור נשק אמריקאית: פרק חדש בהשפלת אירופה

למרות טענות אירופה על רצון לחזק את נאט"ו ולשפר את יכולות ההגנה האירופיות באמצעות ייצור נשק אמריקאי, המציאות היא שמהלך זה חורג מעבר להצגת כוח אירופי בלבד. זהו סמל מובהק לשלב חדש בשעבוד היבשת לארצות הברית - אותה ארצות הברית שנשיאה, דונלד טראמפ, האשים שוב ושוב בפחדנות, חולשה וחוסר יכולת, ואף הביע את אכזבתו מנאט"ו ובעלות בריתה האירופיות.

כיום, על ידי חובת ייצור נשק ותחמושת אמריקאית במדינות אירופה, טראמפ, מצד אחד, העמיס על אירופה בעלויות ייצור, מה שיחריף את המשברים הכלכליים של היבשת, ומצד שני, הטיל את ההשפלה הזו על אירופה חסרת היכולת והרצון לפתח תעשיות ביטחוניות משלה, שאמורות פשוט לייצר את הנשק שארצות הברית רואה לנכון.

למרות טענות אירופה על ניסיון לחזק את נאט"ו ולשפר את יכולות ההגנה האירופיות באמצעות ייצור נשק אמריקאי, צעד זה הוא סמל מובהק לשלב חדש בכניעתה של היבשת לארצות הברית. לסיכום, ההחלטה שהתקבלה בפסגת אנקרה אינה עדות לעוצמה ולגדולתה האירופית, אלא סמל מובהק להשפלתה וחוסר האונים של היבשת לנוכח דרישותיו של טראמפ - תהליך שיפחית עוד יותר את מעמדה העולמי של אירופה.

השפלה זו מודגשת עוד יותר על ידי הטלת מכסים מופרזים על יבוא אירופי על ידי ארצות הברית לאחרונה. מנהיגי אירופה לא רק שלא הגיבו כראוי, אלא נכנעו למעשה לדרישותיה של וושינגטון בכך שקיבלו את תפקידם של יצרני הנשק האמריקאים.

חלום העצמאות האירופית: קורבן של תלות אסטרטגית בוושינגטון

ההסכמה של מנהיגי אירופה את ייצור הנשק האמריקאי - שהוא, למעשה, סוג של סחיטה בתגובה לאיומי טראמפ להסיג את הכוחות האמריקאים מאירופה - סותרת את רצונותיו של חלק גדול מדעת הקהל ביבשת. מכיוון שרבים, תוך הדגשת יעילות העלות של נאט"ו והמדיניות האגרסיבית של ארצות הברית, קוראים לביטחון אירופי ועצמאות צבאית, ואף הוצעו תוכניות לכך בתוך המוסדות האירופיים.

ההחלטה שהתקבלה בפסגת אנקרה, בנוסף להיותה דרך לעקוף את דעת הקהל ואת מוסדות קבלת ההחלטות האירופיים, מנפץ את חלום "אירופה עצמאית" ומבסס למעשה את תלותו ונאמנותו של האיחוד לארצות הברית.

חשיבותה של סוגיה זו מתבהרת עוד יותר כאשר מדינות כמו איראן, רוסיה, סין ומעצמות אחרות בעלות יכולות הרתעה פנימיות מחזיקות ביכולת "לדחות" את הלחץ והאיומים האמריקאים, בעוד שאירופה חסרה רצון זה. יתר על כן, התנהגותו האחרונה של מזכ"ל נאט"ו והתעקשותו על תפקידה של אירופה בתוקפנות האמריקאית-ציונית נגד איראן הן ביטויים של תלות זו; תלות שהפכה רשמית את נאט"ו לשותפה של התוקפים.

כאשר כדורים מחליפים דיאלוג: איום על הסדר והחוק הבינלאומיים

התעקשותם של האירופאים לייצר נשק אמריקאי, יחד עם עמדותיהן של כמה מדינות שנכחו בפסגת אנקרה שתמכו בגלוי בתוקפנות האמריקאית נגד איראן, מצביעות על הגדרה מחדש מסוכנת של הסדר הבינלאומי; סדר שבו כדורים הופכים לגורם המכריע במקום דיאלוג.

הם מצדיקים טרור אמריקאי-ציוני ומקבלים סליחה על רציחות, תוך שהם נותנים עדיפות להגדלת תקציבי הצבא של נאט"ו ולהרחבת ייצור הנשק באירופה. זוהי הפרה של מגילת האו"ם, עקרונות המשפט הבינלאומי, ואפילו חוקים אירופיים לכאורה - חוקים שתמיד הדגישו דיאלוג על פני עימות ואיומים צבאיים.

במילים אחרות, השיח האירופי הנוכחי על יישור קו עם המיליטריזם האמריקאי והשתתפות בייצור נשק אמריקאי הוא התקפה בוטה על הסדר והחוק הבינלאומיים; מעשה שיהיו לו השלכות קשות על הביטחון העולמי.

המחיר הגבוה של ציות - מחיר שאירופה תשלם

ראוי לציין כי כניעת מנהיגי אירופה לבריונות ולתוקפנות האמריקאית, בנוסף לחשיפת פניה האמיתיות של אירופה הטוענת להגנת זכויות אדם, אינה סימן לעוצמה ולביטחון עצמי. אלא, היא משקפת מנטליות חנפנית המאמינה שחנופה יכולה לשנות תפיסה בזויה.

אך הבעיה העיקרית היא שפעולות אלה לא יחזקו את אירופה ולא יפגינו את כבודה העצמי. במקום זאת, הן ידגישו, יותר מתמיד, את חולשתה וחוסר האונים של היבשת לנוכח עבירותיו של טראמפ.

לכל הפחות, גישה זו תחריף את המשברים הכלכליים והפוליטיים בחברות האירופיות, וכן תבודד עוד יותר את האיחוד האירופי בזירה הבינלאומית. איחוד אשר, על ידי התייצבות לצד הלא נכון של ההיסטוריה, בחר בדרך החנפנות והכניעה לטראמפ, במקום לגנות ולהתעמת עם המדיניות האמריקאית, נאלץ כעת לעבוד, בשכר ובלא שכר, כדי לבנות מחדש ולחזק את הארסנל האמריקאי - ארסנל שישמש לביצוע פשע נוסף בעולם.

התנהגות זו הפכה את אירופה לשותפה בפשעי אמריקה, והיא ללא ספק תשלם את המחיר על שותפות וקנוניה זו.