העולם מתמקד בהסכם ארבע עשרה הנקודות בין איראן לארצות הברית ובהשלכותיו על סיום המלחמה ברחבי מערב אסיה, כולל לבנון, כמו גם בהשלכות הכלכליות של פתיחת מיצרי הורמוז מחדש על ידי איראן. בינתיים, הישות הציונית ממשיכה להפר את הפסקת האש ואת תוקפנותה באזור, נחושה לנרמל התנהגות זו ולנטוש את עקרון סיום המלחמה בכל החזיתות.
למרות שפעולה זו נתפסת באופן שטחי כהפגנת כוח על ידי מנהיגי הישות הזו, ובמיוחד על ידי נתניהו, מבט ריאליסטי חושף מצב רעוע עבור ישות זו הן מבית והן בינלאומית. מצב זה מאלץ אפילו את בעלות בריתה המערביות, המושפעות מהישגי ההתנגדות וההתעוררות העולמית, להתעמת עימה. מבצע זה, למרות שהוא נחשב לצעד חיובי, דורש צעדים גלובליים מעשיים כדי להעניש את המשטר הציוני ולהרתיע אותו מהמשך הכיבוש והפשעים שלו; אחרת, כלי הנשק של ההתנגדות יעמידו את המשטר הזה על מקומו.

פילוגים פנימיים עמוקים; משטר על סף קריסה פוליטית
הישות הציונית אילצה את עצמה לקיים בחירות מוקדמות כדי לקבוע את גורל המבנה הפוליטי שלה לפני בחירות האמצע בארה"ב. עם זאת, אינדיקטורים מצביעים על כך שלנתניהו ולמפלגת השלטון שלו, הליכוד, יש סיכוי קלוש להישאר בשלטון. על פי סקרי דעת קהל, 69 מתוך 120 מושבי כנסת ילכו ליריביו של נתניהו, ובכך יסתיים למעשה הקריירה הפוליטית שלו.
בינתיים, בקנה מידה רחב יותר, ההסתה המתמשכת למלחמה, למרות כישלונה בהשגת מטרותיה המוצהרות, החריפה את הפילוג והפיצול במרקם החברתי של משטר זה. מחאות חרדיות נגד שירות צבאי, צעדות נגד המלחמה וסטטיסטיקות שפורסמו על העלויות המופרזות של ההסתה למלחמה על כלכלת המשטר תרמו ליצירת אווירה מתוחה ורעועה בשטחים הכבושים.
בידוד גובר: העולם נגד תל אביב
למרות שהמשטר הציוני, בהסתמך על קבוצות שתדלנות נרחבות ועל הדומיננטיות שלו בנוף התקשורתי, הצליח לעבור מבידוד אזורי לגישה טרנס-לאומית, המודעות העולמית לעניין הפלסטיני גברה משמעותית מאז הפריצה למסגד אל-אקצא. מצב זה הוביל למצב שבו מדינות וממשלות, יחד עם מדינות אחרות, נאלצו לעמוד מאוחדים נגד משטר זה.
מדינות המערב, מאירופה ועד ארצות הברית, שתמכו במשטר הציוני בכל התחומים במהלך קיומו הבלתי חוקי בן עשרות השנים, נקטו לאחרונה עמדות ביקורתיות, ולעתים עונשיות, נגדו, לא מתוך דאגה הומניטרית, אלא מתוך כפייה.
במהלך משא ומתן ברמה גבוהה במקסיקו, קאיה קאלאס השוותה את המשטר הישראלי למשטר האפרטהייד לשעבר בדרום אפריקה. בתגובה לדברים אלה, הודיע ​​המשטר הציוני כי הוא מנתק את הקשרים עימה.
בינתיים, בביקורת נדירה על נתניהו, פנה סגן נשיא ארה"ב ג'ון ואנס לטראמפ באומרו: "בשלושת החודשים האחרונים, שני שלישים מכלי הנשק ההגנתיים שהגנו על ישראל יוצרו בארצות הברית ומומנו על ידי משלמי המסים האמריקאים. הבעיה של ישראל אינה דונלד טראמפ. כל מי בישראל שחושב שהבעיה הגדולה ביותר שלו היא נשיא ארצות הברית צריך להתעורר ולהבין את המציאות."
בדברים האחרונים, טראמפ רמז גם ליחסיו עם בנימין נתניהו, ואמר שיש אפשרות לתמוך בו בבחירות הקרובות, אך הדגיש את הצורך שראש ממשלת ישראל יאמץ גישה רציונלית יותר.
בעוד שעמדות אלו עשויות להיראות כמבוססות על אינטרסים אמריקאיים ועל מטרות אישיות ואלקטורליות מסוימות, הן מושרשת בסופו של דבר בהתפתחויות פנימיות במערב ובעולם. טראמפ מצא את עצמו ללא ברירה אלא לבקר את נתניהו ולקשר את תמיכתו להפחתת הביקורת, ניהול הבחירות הקרובות וחילוץ ממשבר ההסתה למלחמה נגד איראן, שהפך לשערורייה עבורו. המשבר העולמי העומד בפני הציונים הגיע לנקודה קריטית, עד כדי כך ש"הארץ" פרסם מסמכים המצביעים על כך שישראל הוציאה 40 מיליון דולר כדי לשפר את תדמיתה בארצות הברית. נחום ברנע, פרשן באתר החדשות העברי Ynet ובעיתון "ידיעות אחרונות", הודה במאמר: "בניגוד לתפיסתנו העצמית, עשרות עמותות וארגונים בעולם המערבי רואים בישראל איום על היציבות והשלום העולמיים, ומגמה זו התעצמה בחדות בעקבות תפקידה של תל אביב במלחמה נגד איראן".
חיים תחת מלחמה: אסטרטגיה להישרדות
סקירה מעמיקה של עשרות שנים של קיומה הבלתי לגיטימי של הישות הציונית מגלה כי מנהיגיה ביקשו בעקביות להבטיח את הישרדותם הפוליטית ולגלם את שחיתותם באמצעות כיבוש והסתה למלחמות.
בהתאם לכך, גם כעת, למרות שארצות הברית ואירופה - תומכות ושותפות לפשעי המשטר - מדגישות את הצורך לסיים את המלחמה בכל החזיתות, מנהיגי המשטר עדיין רואים במלחמה ובכיבוש את ליבת קיומם. נתניהו הכריז רשמית על המשך הכיבוש של לבנון, למרות הודאת ארצות הברית בצורך לסיים את המלחמה בכל החזיתות.
נראה כי משטר זה, אם ייאלץ לעמוד בהתחייבות זו, יבקש להמשיך את דרכו בתוך מלחמות על ידי פלישה לסוריה, עזה והגדה המערבית.
התנגדות: גורם בשינוי האיזון האזורי והעולמי
חשוב לציין את המתרחש באזור ובעולם כיום: הבידוד החמור שממנו סובל המשטר הציוני והגישה הכפויה של המערב להתמודדות עמו אינם תוצאה של דיפלומטיה ופשרה, אלא תוצאה של פעולות חזית ההתנגדות.
ההתנגדות סיכלה את התוכנית האמריקאית והציונית למזרח תיכון חדש, המבוסס על חלוקת מדינות ושעבוד עמים, ויצרה מאזן כוחות חדש.
הישגיה של איראן במלחמת אוקטובר, כולל ניהולה החכם של מצר הורמוז, יחד עם מאמציו הנרחבים של חיזבאללה להחליש את האויב ולתמוך בהתנגדות התימנית והעיראקית, סללו את הדרך להישג גדול זה. התנגדות זו הוכיחה כי הדרך היחידה ליציבות באזור היא באמצעות התנגדות המבוססת על דיפלומטיה נחושה וסטייה ממעגל הפשרה.
מגינוי מילולי לפעולה מעשית
אחד העקרונות החשובים שכל הגורמים האזוריים והטרנס-לאומיים צריכים לשקול הוא שבעוד שביקורת מילולית על הישות הציונית וצעדים מסוימים, כגון חרם מתנחלים או מניעת נסיעת חלק מפקידיה, הם צעדים חיוביים לקראת השגת שלום וביטחון באזור, צעדים אלה לא יספיקו כדי להרתיע משטר חסר רחמים אפילו כלפי מייסדיו ותומכיו המערביים. לכן, פעולה מעשית היא חיונית.
כיום, במקום הבטחות ריקות של רפורמה וביקורת מילולית, ארצות הברית ואירופה צריכות לרתום את כוחן הצבאי, הכלכלי והפוליטי כדי להתעמת עם משטר זה. סיום הכיבוש של לבנון יכול להיות הצעד הראשון בכיוון זה.
המערב חייב להפגין את תום ליבו ואת התנגדותו הכנה לישות הציונית על ידי הכרה באופייה הפלילי והטלת סנקציות מעשיות. אחרת, ההתנגדות מוכנה להעמיד את התוקפים במקומם, כפי שעשתה בעבר.