בעוד פשעי הישות הציונית נגד לבנון מתעצמים, והטבח והמצור על עזה נמשכים, וערב תוכניתה של הישות הציונית לכאורה לתקוף את דרום לבנון ואת פרברי ביירות, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הצהיר בהפתעה בפלטפורמת המדיה החברתית Truth, וטען: "ניהלתי שיחת טלפון פורייה מאוד עם נתניהו. נתניהו הבטיח לי שלא ישלח חיילים לביירות, ושכל חיילים שהיו בדרכם הוחזרו."
נשיא ארה"ב טען גם: "ניהלתי שיחת טלפון טובה מאוד עם חיזבאללה באמצעות נציגים בכירים, והם הסכימו להפסקת אש מוחלטת. ישראל לא תתקוף את חיזבאללה, וחיזבאללה לא יתקוף את ישראל."
הוא המשיך: "הושג הסכם הפסקת אש בלבנון. המשא ומתן עם איראן מתקדם בקצב מהיר יותר. נתניהו לא ישלח חיילים לביירות."
טראמפ ניסה שוב לשלוט בתקשורת ובשיח הציבורי, והציג את עצמו כאלוף הביטחון העולמי. בעוד שעמדותיו, במקום להיות פעולה בדרך לשלום, משמשות תזכורת לעשרות שנים של תפקידה ושיתוף הפעולה של אמריקה עם המשטר הציוני ברצח עם ובפשעים באזור; מציאות המטילה אחריות היסטורית על מדינות האזור והעולם לסיים את נוכחותה של ארצות הברית במערב אסיה ולהשיג שלום בר-קיימא ומקיף.
הייפ תעמולה ומציאות בלתי ניתנת להכחשה בשטח
טראמפ ניסה להציג את עמדתו האישית, ברמת המיקרו, ואת תפקידה של אמריקה, ברמת המאקרו, ככוח להפחתת הסלמה ושלום, והפך אותה לכלי לבניית קונצנזוס עולמי סביב דרישות וושינגטון, וגם ככלי לסחיטה מצד מדינות והקהילה הבינלאומית בתמורה לסיום מלחמות.
עם זאת, מבט על המציאות מגלה עובדות המפריכות את טענותיו של טראמפ. עדויות מראות שדבריו וטענותיו טרם תרמו להשגת שלום בשום מקום בעולם; המלחמה באוקראינה נמשכת, ורצח העם בעזה נמשך למרות קריאותיו של טראמפ לשלום.
ארצות הברית אפילו לא דבקה במשא ומתן שבו מילאה תפקיד מפתח, כולל המשא ומתן עם איראן, ופנתה לתוקפנות באמצע המאמצים הדיפלומטיים. ההתפתחויות בוונצואלה הראו גם שבכל מקום שיש חולשה ונסיגה מול ארצות הברית, התוקפנות נמשכת.
לכן, עלינו לחפש מימד מעבר לחתירה לשלום מאחורי התנהגותו של טראמפ בלבנון. בהתחשב ברקורד שלו, נראה ששפת הכוח היא השפה היחידה שהוא מבין; לפיכך, יש לחפש את מניעיו האולטימטיביים בהקשר של המציאות בשטח. מצד אחד, השפעתו של חיזבאללה טמונה בהתמודדות עם התקפות הישות הציונית והטלת מלחמת התשה עליה, ומצד שני, אזהרותיה הנחרצות של איראן בשטח.
הביצועים הנחרצים של איראן במלחמת הרמדאן ותגובתה לתקיפות האמריקאיות האחרונות על ערי הדרום אילצו את טראמפ לסגת. אחדות זו בשטח התחזקה על ידי אזהרות מתימן וההתנגדות העיראקית בנוגע להשלכות התוקפנות המתמשכת נגד לבנון, אשר שימשה כגורם מרתיע מפני כל הרפתקה נוספת.
הודאתו הלא מכוונת של טראמפ במציאות יחסי וושינגטון-תל אביב
טראמפ מנסה להציג את עצמו כמושיע, אך צעדיו לרסן את נתניהו ולהגביל את ההתקפות על לבנון נושאים מסר מכריע: שמושכות השלטון בידי מנהיגי הישות הציונית מוחזקות בידי אמריקה, ושוושינגטון מסוגלת, ביוזמה אחת, למנוע את התפשטות פשעי הישות הציונית מעזה ומלבנון לסוריה ולחלקים אחרים של האזור.
בהתבסס על דבריו של טראמפ עצמו, ניתן להסיק כי הישות הציונית אינה אלא כלי בידי אמריקה להשגת מטרותיה הלא אנושיות במערב אסיה, ולמעשה, ברחבי העולם. לכן, רצח העם, הכיבוש והתוקפנות שבוצעו על ידי ישות זו בעשורים האחרונים לוו בפקודות, תמיכה והשתתפות ישירה מצד אמריקה. דוחות רשמיים של הפנטגון מצביעים גם על הקצאת מאות מיליארדי דולרים בסיוע צבאי אמריקאי לישות זו.
טראמפ מנסה להציג את עצמו כמושיע, אך צעדיו לרסן את נתניהו ולהגביל את התקפותיו על לבנון נושאים מסר מכריע: שוושינגטון מסוגלת, ביוזמה אחת, למנוע את המשך פשעי הישות הזו מעזה ומלבנון לסוריה ולחלקים אחרים של האזור. דבריו של טראמפ מזכירים את הצהרתו של קנצלר גרמניה פרידריך מרץ כי ישראל עושה את "העבודה המלוכלכת של המערב" באזור.
אמריקאי שיכול לעצור מלחמה בשיחת טלפון אחת חייב לענות כיצד התעלם מרצח העם והפשעים נגד האנושות בעזה, כמו גם מתוקפנותה וכיבושה של הישות הציונית בלבנון, סוריה, עיראק ואיראן, תוך שהוא ממשיך לחמש ולתמוך בישות זו בכל דרך.
מתווך שהוא בעצמו חלק מהבעיה.
דבריו של טראמפ מכילים גם הודאה נוספת: שארצות הברית מעולם לא הייתה מתווכת ניטרלית ואינה יכולה להיות מושיעה של שלום בפלסטין, לבנון וחלקים אחרים של האזור.
מדינה שאפשרה לישות הציונית לבצע מעשי טבח במשך עשרות שנים ואף לא שקלה מנגנון ענישה כלשהו על הפרות הפסקת האש של ישות זו, אינה יכולה לטעון שהיא מסייעת לכינון שלום. מה שנקרא הפסקת האש עשויה, במציאות, להיות ניסיון להכניע את לבנון ולבסס את הכיבוש של הישות הציונית.
במילים אחרות, התנהגותו של טראמפ מדגימה שהפגישות כביכול, כמו פגישת הפנטגון בין פקידי צבא ישראלים ולבנוניים, אינן מכוונות להשגת שלום, אלא לאלץ את לבנון לעשות ויתורים. לכן, התנגדות ההתנגדות ותנועות לבנוניות רבות לפגישות אלו נובעת מחוסר אמון עמוק באמריקה ומחוסר משוא פנים הנתפס שלה.
דוגמה קונקרטית לסוג זה של גישור היא מה שנקרא מועצת השלום של עזה; תהליך שלדעת משקיפים בינלאומיים רבים הפך לכלי להרחבת הכיבוש והרצח עם הממוקד בעזה.
הצורך בבחינה מחודשת של הסדר האזורי והעולמי
לאור האמור לעיל, הצהרותיו של טראמפ אינן ראויות לשבח או תיווך שליו, אלא הודאה מרה בשותפותה של אמריקה במשך עשרות שנים לפשעי הישות הציונית, והשתקפות של נקודת המבט האנוכית של וושינגטון. נקודת מבט זו העניקה לישות הציונית חופש מוחלט לבצע מעשי טבח וכיבוש בכל עת שהאינטרסים שלה מכתיבים זאת, וריסנה אותה בכל עת שהאינטרסים שלה מכתיבים זאת.
מציאות זו מדגימה שאמריקה אינה פתרון למשברים, אלא חלק משורש הבעיה שלהם. לכן, קונצנזוס אזורי ועולמי לסיום הנוכחות האמריקאית במערב אסיה ומעבר מחד-צדדיות אמריקאית לרב-צדדיות יסללו את הדרך להשגת שלום בר-קיימא ומקיף.
כיום, אמריקה, יחד עם הישות הציונית, חייבת להיות אחראית לביצוע פשעים נגד האנושות. יחד עם זאת, הצהרותיו של טראמפ משמשות כראיה ללגיטימיות של עמדותיה של איראן וחזית ההתנגדות. עמדות אלו מאשרות, מצד אחד, את חוסר תוקפן של מה שנקרא הסכמי הפסקת האש שתיווכה ארצות הברית, ומצד שני, את הנכונות להגיב לכל תוקפנות.
באותו הקשר, ניתן לראות בניהול איראן את מצר הורמוז כאמצעי הרתעה כנגד אופייה הטרוריסטי של ארצות הברית והישות הציונית, ולהבטחת ביטחון האזור והעולם.