בהצהרה צוין כי צירוף המקרים של יום השנה למותו של האימאם ח'מיני והמרד ב-5 ביוני 1963 נגד המלוכה המנוחה עם עיד אל-רדיר המבורך הוא סימן מבורך לקשר הבלתי נפרד בין עקרונות האימאמה המבוססים לבין אפוטרופסות המשפטן האסלאמי (ולאיאת-י פקיה) ברפובליקה האסלאמית של איראן.

בהצהרה נכתב כי העם האיראני האציל והעמיד, ביום השנה למותו של האימאם ח'מיני, חווה את אובדן מנהיגו הגדול והקדוש המעונה והקדוש המעונה שלא בצדק, יחד עם הקשר העמוק בין אמונה, תובנה והתנגדות ליהירות עולמית. ההצהרה ציינה כי ההתקוממות סימנה את שחר התנועה שהגיעה לשיאה בניצחון המהפכה האסלאמית, וכי האימאם הקדוש המעונה, לאחר האימאם ח'מיני, הוביל את ספינת גאולת האומה אל פסגות התהילה.

בהצהרה הודגשה כי העם האיראני, תחת הדרכתו של מנהיגו החכם והמשפטן השומר, נותר נושא הדגל של ההתנגדות וההגנה על האמת, וימשיך בדרך זוהרת זו עד לניצחון הסופי.

בהצהרה צוין כי "התוקפנות האחרונה של אמריקה והישות הציונית חשפה את פניהם האמיתיות של טוענים כוזבים אלה לזכויות אדם בפני אומות העולם, שכן מות הקדושים של 168 ילדים חפים מפשע ומדוכאים בבית הספר מינאב הוא רק אחד ממאות פשעים שביצעו".

ההצהרה אישרה כי "העם האיראני לא ייסוג לנוכח איומים ותוקפנות, אלא ימשיך בדרך הכבוד יותר מאי פעם, הודות לאחדותו ואמונתו".

המטה הכללי של הכוחות המזוינים ומפקדת ח'אתם אל-אנביה המרכזית הסבירו בהצהרתם כי "הכוחות המזוינים החזקים, האמיצים והגאים, לצד העם ותחת הנהגתו של מפקד הכוחות המזוינים, האייתוללה סייד מוג'תבה חמינאי, יגנו בכל כוחם על עקרונות המהפכה האסלאמית ועל שלמות האומה עד נשימתם האחרונה, ולא יאפשרו לאויב המרושע לממש את שאיפותיו השטניות, וגם לא יאפשרו לדמם של האימאם המעונה וכל שאר המעונה הגדולים להישפך לשווא."

ההצהרה הסתיימה בהדגשה כי "האויבים האמריקאים והציונים לא ימצאו ברירה אלא להיכנע בפני רצונם האלוהי של הכוחות המזוינים והעם הערני והמודע."