עם הסלמת ההתקפות הישראליות על דרום לבנון ואיום הפינוי של תושבי פרברי ביירות, ההתפתחויות בחזית הצפונית של פלסטין הכבושה נכנסו לשלב רגיש יותר. שלב זה, על פי משקיפים רבים, אינו מוגבל לגבול לבנון והשלכותיו עלולות להתרחב מעבר לעימות המקומי. ככל שהתגברו תנועות צבאיות ישראליות והתרחבו ההתקפות על ערים ואזורים אזרחיים בלבנון, עמדותיה הפומביות של איראן הגבירו את המשמעות והרגישות של התפתחויות אלו. דבר זה גרם לישראל לסגת ולדחות את מתקפתה על הפרברים, וטראמפ מיהר לטוויטר: "לא יישלחו חיילים לביירות. כל חייל בדרך יוחזר. חיזבאללה יחדל את האש, וישראל לא תתקוף אותם."
בראיון לנור ניוז, מוחמד עלי מוהטאדי, אנליסט בכיר למזרח התיכון וחוקר בכיר במכון ללימודים אסטרטגיים במזרח התיכון, התייחס לאיום הישראלי האחרון על פרברי ביירות, וראה בו חלק מגישה התפשטותית שמטרתה להסית משברים. הוא הדגיש כי המשך מגמה זו עלול להוביל להיקף רחב יותר של סכסוכים באזור. הוא אמר: "הישות הציונית, במיוחד עם הקבינט הנוכחי שלה, כמעט ואינה מסוגלת להמשיך את חייה הפוליטיים ללא מלחמה ומשבר. יתר על כן, הדמויות הקיצוניות בממשלה זו דוגלות בגלוי במדיניות התפשטות ובהרחבת הכיבוש באזור. מדיניות זו אינה מוגבלת לפלסטין אלא כוללת גם את לבנון, סוריה וחלקים אחרים של האזור. לכן, יש לנתח את האיום הניצב בפני פרברי ביירות במסגרת מדיניות כוללת זו." הדמויות הקיצוניות ביותר בממשלה הנוכחית, כולל כמה גורמי ביטחון ושרים, מאמינות בגלוי בגישה המבוססת על השמדת פלסטינים, ואף מוסלמים, באזור, ביצוע מעשי טבח נגדם וחיסולם. הן פועלות במסגרת תפיסת "ישראל הגדולה". הוא הוסיף: "תוכנית זו כוללת במפורש את כיבושם של חלקים נרחבים מהאזור, כולל לבנון, ירדן, חלקים מדרום סוריה, חלקים מעיראק, ערב הסעודית ומצרים. מנהיגי הישות הציונית דיברו שוב ושוב על קידום תוכנית זו. לנוכח איום מתמשך זה, כל מדינות האזור, יחד עם הרפובליקה האסלאמית של איראן וציר ההתנגדות, היו צריכות ליזום שיתוף פעולה רחב כדי להתנגד להתפשטות הישות הציונית ולתוכניות ההרס של ממשלת נתניהו." הוא המשיך: "מה שקורה בלבנון כיום אינו מבודד מהמגמה הכללית של ההתפתחויות בעזה." הישות הציונית נוקטת בשני מסלולים משלימים בו זמנית: ראשית, הגברת הלחץ ההומניטרי והצבאי על תושבי עזה, ושנית, הרחבת היקף התוקפנות שלה נגד דרום לבנון והגברת הלחץ על ההתנגדות שם. בעזה, חלק גדול מהרצועה נמצא תחת לחץ חסר תקדים, ומיליוני אנשים חיים בתנאים קשים של עקירה ומצור. לבנון חווה מצב דומה, אם כי עם כמה הבדלים. לדברי פרשן מזרח תיכון בולט זה, חיזבאללה דבק בהסכם הפסקת האש במשך מספר חודשים מאז הכרזתו. בינתיים, הישות הציונית פתחה במתקפות על דרום לבנון לאורך כל תקופה זו, הרסה בתים בכפרים שונים והשתמשה ברחפנים וטילים על כבישים, כוונה לרכבים ולאזרחים וגרמה למותם. מצב זה הגיע בסופו של דבר לנקודה שבה חיזבאללה החליט להגיב לפעולות אלו ולנצח באופן מכריע בעימות.
שינויים בזירה הלבנונית והמסר המאיים מהפרברים
מוחטאדי המשיך, בהתייחסו לתגובת חזבאללה: "תגובת התנועה לא הייתה מוגבלת וסמלית בלבד, אלא יושמה ברמות מבצעיות שונות". הוא הוסיף, "חזבאללה כיוון לעיתים להתנחלויות ציוניות ולכמה ערים חשובות בצפון פלסטין, כמו נהריה, חיפה ופרברי תל אביב, באמצעות טילים כבדים". בשבועות האחרונים, חזבאללה נקט בטקטיקה חדשה, ותקף מספר רב של טנקים, נגמ"שים וריכוזי כוחות כיבוש באמצעות רחפנים קטנים המונחים על ידי סיבים אופטיים. ציוד זה אינו ניתן למעקב ובלתי ניתן לגילוי, מה שהפתיע את הישות הציונית.
הוא אמר, "התפתחויות אלו גרמו לתל אביב להסלים את התנהגותה התוקפנית ולנסות להקים אזור חיץ בדרום לבנון". בהקשר זה, תל אביב הרסה לחלוטין כ-80 עיירות וכפרים, הרסה בתים ועקרה את תושבי אזורים אלה. בימים האחרונים, היקף הפעולות הללו התרחב וכללה אזורים משמעותיים יותר בלבנון, וערים כמו צור ונבטיה לא ניצלו מהתקפות. הישות הציונית נוקטת כעת בצעדים חסרי תקדים, כולל איום לפנות ולהפציץ את הפרברים הדרומיים של ביירות, אזור שיעי בעל חשיבות אסטרטגית.
פרשן בולט זה של המזרח התיכון הדגיש: "האיום האחרון על פרברי ביירות משמעותי משום שפרברים אלה אינם רק אזור גיאוגרפי; הם נקודת מפתח במשוואות הפנימיות והאזוריות של לבנון מנקודת מבט פוליטית, חברתית וביטחונית." הוא הוסיף: "אם הישות הציונית מתכוונת לממש איום זה, רמת התגובה תעלה באופן טבעי על הרמה הנוכחית."
בהקשר זה, מוהטאדי התייחס למושג "אחדות השדות", וקבע כי רעיון זה, שהוצע בעבר על ידי השהיד סייד חסן נסראללה, מבוסס על ההנחה שאם ציר התנגדות אחד מכוון בשדה מסוים, השדות האחרים יתגייסו כדי לתמוך בו. ניסיון החודשים האחרונים הוכיח כי מסגרת זו אינה תיאורטית בלבד אלא יכולה לשמש בסיס לקבלת החלטות בשטח. הוא ציין כי, כפי שקרה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, כאשר חזיתות התנגדות שונות התגייסו לתמיכה בעזה, במצב הנוכחי, אם הלחץ על לבנון, ובמיוחד בפאתי ביירות, יגיע לשלב קריטי, גורמים אחרים בשטח צפויים להפוך לפעילים. בנסיבות כאלה, לא ניתן עוד לנתח את ההתפתחויות אך ורק במסגרת סכסוך מוגבל בין חיזבאללה לישות הציונית.
המסר של איראן, תפקיד מועצת הביטחון ופוטנציאל להסלמה
בהקשר קשור, מוהטאדי, בהתייחסו לתגובת איראן לאיומים האחרונים נגד לבנון, ציין כי עמדותיה המוצהרות של טהרן, כמו גם האזהרות שהוציאו כמה מוסדות אחראים וקרן ח'אתם אל-אנביה, נושאות מסר ברור: תוקפנות נגד לבנון ואיומים על פרברי ביירות לא יכולים להישאר ללא עונש. הוא הוסיף: "ניתן להעריך גם את השעיית המשא ומתן וחילופי המסרים עם ארצות הברית באמצעות מתווכים בהקשר זה, דבר המצביע על כך שהרפובליקה האסלאמית של איראן מגדירה מחדש את רמת התגובה שלה בהתאם להתפתחויות בשטח. בנסיבות אלה, אנצאר אללה עשוי לנקוט פעולה על ידי סגירת מצר באב אל-מנדב. ההשלכות הכלכליות החמורות של סגירת נתיב מים אסטרטגי זה בקנה מידה עולמי ברורות. לכן, העולם חייב ללחוץ על הישות הציונית לסגת ולהפסיק את הפעולות הללו." בתשובה לשאלה האם לחץ בינלאומי ומאמציהן של כמה מדינות אירופאיות, כולל צרפת, להביא את הנושא בפני מועצת הביטחון, יכולים למנוע את המשך התוקפנות של הישות הציונית, אמר: "הניסיון ההיסטורי הוכיח כי ישות זו לא הקדישה תשומת לב רצינית להחלטות מועצת הביטחון. מאז הקמת הישות הציונית, פורסמו החלטות רבות נגדה, אך במקרים רבים, החלטות אלו לא יושמו או שהיו חסרות תועלת כמעט עקב הווטו האמריקאי. לדוגמה, לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967, פרסמה מועצת הביטחון את החלטה 242, שקבעה את נסיגת הישות הציונית מהשטחים הכבושים. לאחר מכן פורסמו החלטות נוספות, כולל החלטה 338, אך אף אחת מהן לא יושמה, ועדיין אנו רואים שהגדה המערבית ורמת הגולן נמצאות תחת כיבוש הישות הציונית, אשר ממשיכה את כיבושה." הוא הסביר, "לכן, גם אם נושא המתקפות האחרונות יובא בפני מועצת הביטחון, לא ניתן לצפות לשינוי אמיתי בהתנהגותה של תל אביב באמצעות גינויים פוליטיים ודיפלומטיים בלבד. המשטר הציוני, בחישוביו, מעדיף את מאזן הכוחות בשטח ואת עלויות התפעול על פני לחץ מילולי והצהרות בינלאומיות. לכן, כל הרתעה יעילה חייבת להיות מוגדרת ברמה זו."
מוחטדי התייחס גם לאזהרות איראן בנוגע לפינוי התנחלויות בצפון פלסטין הכבושה, וקבע, "מסרים אלה מצביעים על כך שאם המתקפות יימשכו, היקף התגובה עשוי לחרוג מהרמה הנוכחית. אם ההסלמה תימשך, הסבירות לפעילות מצד גורמים כמו החות'ים התימנים תגדל. במקרה זה, העניין לא יוגבל לגבולות לבנון ופלסטין הכבושה, אלא עלול להשפיע על נתיבי שיט, נתיבי מים אסטרטגיים, הכלכלה האזורית ואף על הכלכלה העולמית."
לסיכום, הוא הדגיש, "המצב הנוכחי באזור הוא תנודתי מאוד, וההתפתחויות מתפתחות בשלבים." משמעות הדבר היא שבכל שלב תתקבל החלטה לגבי הצעד הבא על סמך אופי התגובות ותוצאותיהן. אם מאמצי המדיניות, הדיפלומטיה והתיווך ייכשלו, והמשטר הציוני יתעקש על המשך תוקפנותו, תגדל הסבירות שהמצב יגלוש למלחמה אזורית קשה יותר; מלחמה שלא תוגבל לחזית אחת, ועלולה לגרום לארצות הברית ולבנות בריתה אבדות כבדות.