תחת דגל "אמריקה תחילה", ובתוך סדרה של משברים עולמיים, פקידי הבית הלבן שואפים לבסס את כוחם לשנים הבאות, מדגימים חזרה לחד-צדדיות אמריקאית ואף סוללים את הדרך למעבר ממערכת ממשל רפובליקנית למערכת ממשל טראמפית. עם זאת, ראיות ואינדיקטורים זמינים מצביעים על פעולות גלויות וסמויות שמטרתן לערער את עצמאות ארה"ב ולבסס את הדומיננטיות של הישות הציונית עליה. מהלכים אחרונים של הקונגרס והממשלה האמריקאית לשנות את אופי שיתוף הפעולה והתמיכה הצבאית בישות זו הם עדות ברורה למציאות זו; מציאות המשמשת כאזהרה חמורה לשחקנים אזוריים ובינלאומיים שעדיין נאחזים בתהליך השלום, ומשלים את עצמם שהם נהנים מתמיכה אמריקאית וחסינות מפני תוקפנות ציונית.
האצת שירות הציונות בתוך כאוס עולמי
בתוך שאון מחאה של טראמפ והתנהגותו הבלתי חוקית, סמכותנית ומעוררת משברים ברחבי העולם, שורר מצב של עמימות וכאוס במערכת הבינלאומית; מצב שהשלכותיו הביטחוניות, הפוליטיות והכלכליות מתרחבות מיום ליום. בינתיים, המאמצים לשרת את המשטר הציוני בתוך מבנה הכוח האמריקאי צברו תאוצה גוברת.
בהקשר שבו סיום המיליטריזם, ההוצאות המוגזמות של טראמפ המשרתות את האינטרסים האישיים שלו, שערוריות כמו פרשת אפשטיין והמשבר הכלכלי שהוטל על העם האמריקאי הם הדרישות העיקריות של אזרחי המדינה הזו, הקונגרס והבית הלבן מתעלמים מדרישות פופולריות אלו ונוקטים צעדים להשגת מטרות ציוניות.
בהקשר זה, הקונגרס האמריקאי, בהתבסס על הצעת חקיקה חדשה ומקיפה, מתקדם לעבר שילוב חסר תקדים של כוחות הצבא האמריקאיים והישראליים. פלטפורמת העיתונות המקוונת Responsible Statecraft, שפורסמה על ידי מכון קווינסי בוושינגטון, דיווחה כי התוכנית לשילוב הארסנל הצבאי האמריקאי והישראלי נכללה בגרסת בית הנבחרים האמריקאי לחוק הסמכת ההגנה הלאומית לשנת 2027, שפורסמה לאחרונה.
על פי הדו"ח, סעיף 224 בחוק הסמכת ההגנה הלאומית (NDAA) קובע תוכנית בשם "יוזמת שיתוף הפעולה הטכנולוגי של ארצות הברית וישראל להגנה", הקובעת כי ארצות הברית סיפקה לישראל כ-200 מיליארד דולר בסיוע צבאי מאז 1948, לאחר התאמה לאינפלציה.
במצע נכתב גם כי "סעיף 224 בחוק הסמכת ההגנה הלאומית של ארצות הברית מספק את הבסיס למחקר ופיתוח משותפים, ייצור נשק משותף, השקעות משותפות, הסכמי רישוי וכל סוג של שיתוף פעולה בין ארה"ב למערכות הצבאיות-תעשייתיות הישראליות".
פעולה זו של הקונגרס, בשילוב עם חתימתו של טראמפ על חוזים של הפנטגון לאספקת נשק לישות הציונית, מדגימה את המידה שבה מערכת השלטון בארצות הברית - הן הרפובליקנית והן הדמוקרטית - תלויה בלובי הציוני, עד כדי כך שבין משברים פנימיים וחיצוניים רבים, הבטחת האינטרסים של הישות הציונית הפכה לעדיפות עליונה שלה.
עיתוי גישה זו עם בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס העלה שאלות חדשות בנוגע לעצמאות וחופש הבחירות בארצות הברית, עד כמה הצבעת הציבור חשובה, והדגיש את תפקידן של קבוצות שתדלנות ואת השחיתות השיטתית הרווחת במדינה. חוסר האמון הגובר בטראמפ בקרב האמריקאים, והטענה של 74% מהם כי קיימת שחיתות נרחבת בקונגרס, הם עדות ברורה למצב קריטי זה.
דעת הקהל האמריקאית נוטשת את הנרטיב הציוני
למרות המאמצים הבלתי פוסקים של הממסד האמריקאי לשרת את הציונים, סקרי דעת קהל וביצועיהם של חלק מהאליטות הפוליטיות במדינה מצביעים על שינויים מהותיים בגישה זו. חלק גדול מהחברה האמריקאית הגיע למסקנה שמדינתם הפכה לבת ערובה של המשטר הציוני, משטר שלא הביא להם דבר מלבד הפסדים צבאיים, כלכליים ומוסריים.
התפשטות המחאות האנטי-ציוניות באוניברסיטאות ובמרכזים אקדמיים אמריקאיים, כמו גם התנגדותם של כ-70% מהחברה האמריקאית לניהול מלחמה באיראן, הם אינדיקטורים לשינוי גישה זה.
בזירה הפוליטית, גם ההתנגדות להוצאת משאבים אמריקאים על המשטר הציוני גוברת. ג'ו קנט, ראש יחידת הלוחמה בטרור לשעבר של ארה"ב, הצהיר במפורש בהתפטרותו כי איראן אינה מהווה איום על ארצות הברית וכי טראמפ נכנס למלחמה אך ורק למען ישראל.
העלויות המופקעות שהטילה הישות הציונית על ארצות הברית שחקו את השפעתה ואת מעמדה במבנה הפוליטי האמריקאי בעשורים האחרונים. הדבר מהווה איום חמור על ישות זו, שקיומה הבלתי לגיטימי, כמו טפיל התלוי במארח שלו, נמשך בתוך ארצות הברית.
בהתחשב בעובדות אלה, ניתן לטעון כי הישות הציונית, על ידי עקיפת חוקים ושינוי מודל התמיכה שלה מסיוע שנתי של 3.8 מיליארד דולר להשתתפות בייצור ציוד וטכנולוגיה צבאיים, מבקשת להטעות את דעת הקהל ולהמשיך להשתמש בכספי משלם המסים האמריקאי למימון טבח וכיבושים עתידיים; תהליך המחזק בו זמנית את הדומיננטיות של ישות זו על מבנה ארצות הברית.
הנדסת תלות: האסטרטגיה החדשה של הציונים לשליטה במבנה האמריקאי
למרות שהתוכנית שגיבש הקונגרס נראית על פני השטח כצורה חדשה של תמיכה צבאית בישות הציונית, יישומה - כולל הקמת מפעלים, מרכזי טכנולוגיה ויחידות ייצור משותפות - כמו גם הסרת הפיקוח האפקטיבי על שיתוף הפעולה הצבאי בין ארה"ב לישראל והעברתו לידי הציונים, עשויים גם להגביר את השפעת הלובי הציוני בקרב חברי בית הנבחרים והסנאט במדינות שונות.
עם פוטנציאל יצירת מקומות עבודה, תוכנית זו תסלול את הדרך לפוליטיקאים אמריקאים להיות תלויים יותר ברשתות השפעה ציוניות.
דוגמה לאסטרטגיית תלות מבנית זו היא תופעת ההתנקשויות החשודות במדענים אמריקאים; מספר ההתנקשויות הגיע ל-11 בפרק זמן קצר. התנקשויות אלו עולות בקנה אחד עם מודלים של המוסד מבחינת ביצוע, מומחיות הקורבנות ותחומי עבודתם, והן מקושרות למרכזים וטכנולוגיות שעליהם הישות הציונית מבקשת לחזק את השפעתה.
עובדה זו מתבהרת עוד יותר כאשר נחשף לאחרונה כי סגן נשיא ארה"ב ואנס מגיש דוחות ביצועים יומיים לתל אביב, דבר שמבקרים רואים כאינדיקציה לכך שהמשטר הציוני הוא זה שמקבל את ההחלטות עבור מדינה עם אוכלוסייה של יותר מ-300 מיליון.
מסר אסטרטגי לתומכי ההתיישבות והסכמי אברהם
תהליך חיזוק התלות המבנית של אמריקה בישות הציונית יכול להיחשב למציאות מרה עבור אלו התומכים בהתיישבות ובתוכניות כמו הסכמי אברהם. מגמה זו מדגימה כי עקרון "ישראל תחילה" גובר על כל שיקול אחר בחלק גדול ממבנה הכוח האמריקאי, אפילו על פני האינטרסים של 300 מיליון אזרחים אמריקאים. בסופו של דבר, אלו התומכים בהתיישבות ימצאו את עצמם בדרך לקבלת ההגמוניה של משטר זה.
ההתפתחויות הנ"ל מוכיחות שוב כי הדרך היחידה להשיג ביטחון בר-קיימא במערב אסיה היא לסיים את הנוכחות הצבאית האמריקאית ולגבש חזית מאוחדת נגד הישות הציונית.
כיום, הרפובליקה האסלאמית של איראן נקטה צעדים משמעותיים לקראת השגת מטרות אלה באמצעות עמידתה האיתנה הן בחזית הצבאית והן בחזית הדיפלומטית, מימוש זכויותיה הלגיטימיות, הרחבת תפיסת הביטחון ברחבי האזור וניהול חכם של מיצרי הורמוז. יתר על כן, תמיכתן של מדינות אחרות באזור בגישה זו יכולה לשפר את תפקידה בהשגת ביטחון בר-קיימא, המתמקד באוכלוסייה הילידית.