ה"דיילי פוסט" דיווח כי סדרה של סקרים שנערכו לאחרונה הראתה ירידה חסרת תקדים בפופולריות של דונלד טראמפ, והגיעה לשפל של 58.3% אי-הסכמה.

אין לפטור את הירידה חסרת התקדים הזו בפופולריות של טראמפ כתנודה גרידא בנוף התקשורת האמריקאי. מה שאנו רואים בסקרים של היום אינו נובע מחילוקי דעות פוליטיים או מהקיטוב הפוליטי המסורתי בוושינגטון, אלא משקף שחיקה הדרגתית באמון הציבור ביכולתו של טראמפ לנהל את "יוקר המחיה" ואת "היציבות הלאומית" - שני אלמנטים שהיוו את הבסיס לחזרתו לשלטון.

במהלך שתי כהונותיו, טראמפ הציג את עצמו כ"מנהל המשבר הכלכלי של אמריקה", ולא כפוליטיקאי קונבנציונלי. חלק ניכר מבסיס התמיכה שלו לא בהכרח התבסס על שיוך אידיאולוגי, אלא על האמונה שטראמפ יכול לשלוט באינפלציה, לייצב את השוק ולהקל על הלחץ הכלכלי על מעמד הביניים. לכן, הירידה הנוכחית שלו בפופולריות משמעותית כפליים, שכן הפעם המשבר החל בתחום שנחשב למקור עיקרי ללגיטימציה הפוליטית שלו.

סקרים אחרונים מראים כי חוסר שביעות הרצון מביצועיה הכלכליים של הממשלה הגיע לרמות העולות אפילו על אלו של משברים קודמים, כולל האווירה שלאחר אירועי ה-6 בינואר 2021 בקונגרס. ממצא זה משמעותי משום שהבוחר האמריקאי נוטה להיות מסויג במידה מסוימת בנוגע לוויכוחים פוליטיים, תביעות משפטיות ומאבקים מפלגתיים, אך רגיש הרבה יותר ללחצים כלכליים מיידיים. מחירי הדלק המאמירים, מחירי הצרכנים העולים, חרדות לגבי עתיד שוק העבודה וירידה באמון הצרכנים תרמו כולם לערעור התדמית שטראמפ טיפח בקפידה במשך שנים: זו של נשיא שמבין כלכלה טוב יותר מהממסד בוושינגטון.

במקביל, סוגיית איראן הפכה לגורם מרכזי המשפיע על דעת הקהל האמריקאית. מלחמתו של טראמפ נגד איראן, בניגוד לכוונותיו הראשוניות של הבית הלבן, לא יצרה קונצנזוס פנימי, וגם לא ייצבה את מעמדו הפוליטי. להיפך, נראה כי חלק ניכר מהחברה האמריקאית רואה במשבר זה סיבה ישירה לחוסר ודאות כלכלית מוגברת ולעליית יוקר המחיה.

עם זאת, תהיה זו טעות לפרש את הירידה הנוכחית בפופולריות של טראמפ כסוף השפעתו הפוליטית. הנוף הפוליטי האמריקאי נותר מקוטב עמוקות, ולטראמפ עדיין יש בסיס נאמן, גם אם בסיס זה אינו זוכה לאמון של רוב כלי התקשורת והסקרים המרכזיים. אבל הבעיה האמיתית היא שהבחירות האמריקאיות אינן מוכרעות על ידי קווי מפלגה קבועים, אלא על ידי בוחרים בלתי החלטיים ועצמאיים, דמוגרפיה המושפעת במידה רבה ממצב הכלכלה ומהיציבות הפסיכולוגית של החברה.

מה שאנו עדים לו באמריקה כיום אינו רק ירידה בפופולריות של נשיא, אלא אינדיקציה להיחלשות ההדרגתית של הרטוריקה שבבסיסה חזר טראמפ לשלטון: הרטוריקה של יעילות כלכלית, ניהול משברים והשבת היציבות לחיים האמריקאיים.

אם המלחמה עם איראן תימשך, יחד עם לחצים כלכליים, עלויות אנרגיה עולות והיעדר חזון פוליטי ברור, משבר זה עלול להפוך לגורם המשמעותי ביותר בשחיקה של מעמדו הפוליטי של טראמפ בדעת הקהל האמריקאית - שחיקה שהשפעותיה צפויות להתרחב מעבר למחזור בחירות יחיד.