ההשלכות הגלובליות של ההסתה האמריקאית-ציונית למלחמה וההתנגדות הנרחבת של איראן לה מתרחבות מדי יום. מצב זה מלווה במאמצים דיפלומטיים אזוריים וחו"ל מוגברים להתגבר על המשבר. בינתיים, טהרן, בתגובה לרטוריקה של טראמפ והמשטר הציוני, טוענת כי כל הסתה למלחמה תיענה בתגובה המשתרעת מעבר לאזור וביוזמות חדשות.
מגמות אלו, יחד עם התנהגותה חסרת האחריות של אירופה - אשר נוטעת אמון כוזב בתוקפים באמצעות סנקציות ואיומים - כמו גם הסתירות והחוסר עקביות הנרחבים בהתנהלותו של טראמפ, סיבכו עוד יותר את המצב. בנסיבות אלו, מתנהלת מלחמת תפיסות כדי לשבור את נחישותם של האיראנים ולגייס את הקהילה הבינלאומית לתמיכה בדרישות אמריקאיות חסרות עקרונות. במקביל, נוצרה דיכוטומיה מפוקפקת בין "נשק גרעיני" ל"מיצרי הורמוז".
פרויקט הפרובוקציה הדו-ממדית "גרעין או הורמוז"
הראיות מצביעות על כך שהאמריקאים, מצד אחד, מציבים דרישות מוגזמות, כגון נטישת האורניום המועשר, השעיית תוכניות הגרעין של איראן לתקופות ממושכות ופירוק תוכנית הגרעין שלה. מצד שני, הם טוענים כי ריבונותה של איראן על מצר הורמוז והטלת מכסים עליו אינם מקובלים. במקביל, הם מנסים לבסס את הרעיון שנטישת אחד משני המרכיבים הללו - סוגיית הגרעין או מצר הורמוז - עשויה לסלול את הדרך לסיום המלחמה ולהגעה להסכם.
על ידי ניצול הדומיננטיות התקשורתית שלהם, האמריקאים מבקשים גם לבסס סתירה זו כצורה של קיטוב חברתי. דוגמאות לנוהג זה כוללות דיווחים כמו טענת רויטרס כי חלק מהפקידים האיראנים מתנגדים להוצאת אורניום מועשר מאיראן, או הצהרתו של טראמפ כי לא ברור מי באמת שולט בטהרן.
זכויות בלתי ניתנות להעברה
במלחמת התפיסות נטען כי בהינתן שליטתה של איראן במצרי הורמוז, אין עוד צורך דחוף בנשק גרעיני ובהעשרת אורניום כגורם מרתיע מפני איומים; במיוחד מאחר שגם מלחמת שנים עשר הימים ומלחמת הרמדאן נוהלו באמתלה של נשק גרעיני. כמו כן, מאמינים כי איראן תוכל לחדש את העשרתה בכל עת שתרצה בעתיד הודות להכנסות ממצרי הורמוז, בהינתן חברותה באמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT).
סתירה זו נובעת מכך שמצד אחד, נשק גרעיני אינו קלף מיקוח אלא אלמנט מרתיע הקשור להתקדמותה של מדינה, ומצד שני, מצר הורמוז הוא זכות ריבונית, לא קלף מיקוח או אמצעי להשגת ויתורים.
כחברה באמנה לאי הפצת נשק גרעיני, לאיראן יש את הזכות להשתמש בידע גרעיני בכל תחומי השלום, ומנקודת מבטו של המשפט הבינלאומי, יש לה גם את הזכות לריבונות על מצר הורמוז כדי לשמור על ביטחונה ועל ביטחונה של האזור. אלו הן זכויות שלא ניתן להסתיר או לבטל אותן בשום טענה או תירוץ.
העשרה: ערובה לעצמאות מדעית ואסטרטגית
העשרה פירושה שאיראן, מצד אחד, רכשה ידע זה בתחומים שונים, ומצד שני, כמעצמה גרעינית שלווה, יכולה להשתמש בו כדי למלא תפקיד אזורי ועולמי.
יתר על כן, מסלול הפיתוחים הגרעיניים העולמי נע לעבר מה שהמערב מבקש: יצירת סוג של אפרטהייד מדעי. זה ימנע למעשה ממדינות חסרות יכולת העשרה להשיג תהליך זה בשנים הקרובות, מה שיוביל לתלות מדעית, ובסופו של דבר פוליטית וכלכלית - תלות כרוכה באיומים ביטחוניים חמורים. לכן, ההשלכות השליליות של ויתור על זכות זו לעתיד המדינה יעלו בהרבה על העלויות הנוכחיות של שימורה.
מיצרי הורמוז: מרכיב של ביטחון והזכות להגנה עצמית
בהקשר זה, ניתן להגדיר ריבונות על מיצרי הורמוז כזכות להגנה עצמית ולהתעמת עם אלו המאיימים על ביטחון איראן והאזור. חציית מיצר זה בנסיבות האזוריות והגלובליות הנוכחיות נחשבת להפרה של הביטחון הלאומי והאינטרסים.
מה שניתן לראות כיום כקלף המנצח של איראן הוא שעקרון הריבונות על מיצרי הורמוז ואנרגיה גרעינית, כמו תעשיות ביטחוניות והשפעה אזורית, הן זכויות איראניות בלתי ניתנות לערעור, שכל אחת מהן מהווה עמוד תווך של השנייה. על ידי מינוף כוח זה והשינויים במאזן הכוחות האזורי והגלובלי, איראן יכולה לנקוט צעדים לקראת מימוש זכויותיה הגרעיניות ולסיום שנים של תמרונים פוליטיים בין המערב לסבא"א.

הקשר האסטרטגי בין אנרגיה גרעינית למצרי הורמוז במשוואות הכוחות
היסוד בהקשר זה הוא שאיראן, בהסתמך על השפעתה במצרי הורמוז, אינה צריכה עוד לנהל משא ומתן על אנרגיה גרעינית. במקום זאת, היא יכולה לאלץ צדדים יריבים להפסיק את התנהגותם הבלתי חוקית והפוליטית בתמורה לזכותה הגרעינית הבלתי מעורערת.
ההערכה הסופית מסיקה כי אנרגיה גרעינית, בעולם של היום ובעולם של העתיד, היא עיקרון בלתי מעורער למדידת כוחה של מדינה. אפילו שליטה במצרי הורמוז ללא ידע מקומי וזכות להעשרה אינה מבטיחה את האינטרסים של איראן. הסיבה לכך היא שכל תלות בתחומי ההעשרה והאנרגיה הגרעינית מהווה כלי לחץ חיצוני שעלול להשפיע לרעה על האינטרסים והמטרות של איראן במצרי הורמוז.
בהקשר זה, היריב, באמצעות הדואליות של אנרגיה גרעינית ומצרי הורמוז, מבקש ללכוד את איראן בדילמה של בחירה בין שני אלמנטים אלה. על ידי שליטה באחד, היא יכולה בסופו של דבר לאלץ את איראן לוותר על השני.
לכן, ניתן להגדיר את הזירה הנוכחית, את דעת הקהל ואת הדיפלומטיה על ידי הקשר בין אנרגיה גרעינית למצרי הורמוז. שמירה על קשר זה, תוך הבטחת האינטרסים הלאומיים והביטחון, יכולה בו זמנית לחזק את תפקידה הגלובלי של איראן.