הפיראטיות הישראלית של משט "סמוד", או השיירה לעזה שנשאה סיוע הומניטרי סמלי בלבד בהתאם לחוק הבינלאומי ולחובות הומניטריות, התרחשה במקביל ליחס הבלתי אנושי שספג שר הביטחון הפנים הישראלי בצוות המשט. סרטון המתעד את היחס הבלתי אנושי הזה פורסם, ועורר גל של גינויים בינלאומיים, אפילו במדינות אירופה.
מצד אחד, תקרית זו ייצגה חזרה על התנהגותו הפושעת של המשטר כלפי משט "סמוד" הלגיטימי והמוכר בעולם, וחשפה פן נוסף של הטרור וחוסר האנושיות של המשטר. מצד שני, התגובה הבינלאומית הנרחבת לפיראטיות זו יכולה להיחשב כהישג משמעותי עבור ההתנגדות בעזה. היא אישרה מחדש את לגיטימציה של עמדתה של איראן בנוגע לצורך בניהול תקין של מיצרי הורמוז כדי להשיג יציבות וביטחון אזוריים, והפריכה טענות לפיהן המצב במצר יחזור למצבו שלפני מלחמת הרמדאן.
עמידה איתנה: ניצחון להתנגדות בזירת דעת הקהל העולמית
בצעד חסר תקדים, מדינות רבות ברחבי העולם גינו את היחס הבלתי אנושי כלפי פעילים פלסטינים במשט סמוד בידי איתמר בן גוריון, שר הביטחון הפנים של ישראל, וחלקן זימנו שגרירים ישראלים.
בין המדינות המערביות שגינו את הפשע הזה נגד משט סמוד, או זימנו נציגים ישראלים, היו איטליה, ספרד, הולנד, בלגיה, פורטוגל, גרמניה, בריטניה, סלובניה, אירלנד, יוון, פולין, פינלנד, שוויץ, אוסטריה, צרפת ואחרות.
למרות שצעדים אלה ננקטו במסגרת דיפלומטית, שורשיהם נעוצים בעדיפות שיש לעניין הפלסטיני בדעת הקהל העולמית, ובמיוחד באירופה, ובחוסר היכולת של הישראלים ובעלות בריתם המערביות להסתיר את פשעי ישות זו. מבצע זה נחשב להישג משמעותי עבור ההתנגדות בעזה וציר ההתנגדות. ההתנגדות, באמצעות עמידתה האיתנה וחשיפת פשעי המשטר, הצליחה לכוון את דעת הקהל העולמית לעבר העניין הפלסטיני ולמצב הקריטי בעזה.
התגובה הבינלאומית לפיראטיות הציונית ולהפרה הבוטה של ​​החוק הבינלאומי נגד משט סומד, יחד עם התבוסה הדיפלומטית של משטר זה, יכולה להיחשב כהישג עבור ההתנגדות בניצחון על דעת הקהל העולמית. מגמה זו הגיעה כעת לרמה הממשלתית ועשויה להוביל לבידוד בינלאומי נוסף, ואף להטלת סנקציות על המשטר הציוני בעתיד.
המשטר הציוני: איום על האנושות ועל המשפט הבינלאומי
פשעו של המשטר הציוני, ואחריו ההתנהגות הלא אנושית והפרובוקטיבית של שריו כלפי פעילי משט הסומד, יחד עם הודעת ארצות הברית על סנקציות נגד המשט, חשפו אמת שאיראן ואומות העולם החופשיות טוענות מזה שנים: שהמשטר הציוני וארצות הברית מהווים איום על האנושות ועל המשפט הבינלאומי.
משט הסומד הזכיר לנו שוב את האחריות הבינלאומית של ממשלות למלא את חובותיהן ההומניטריות ולהתעמת עם תוקפנים וטרור מדינתי; אחריות שהפכה את הקמת קואליציה עולמית נגד משטר זה לצורך מוחלט.
כישלונן של ממשלות למלא את אחריותן מאז הצהרת בלפור הוא שהביא אותנו למצב הנוכחי. יש להטיל אחריות על רשלנות היסטורית זו ולפצות עליה באמצעות גישה ריאליסטית לעניין הפלסטיני ועל ידי עימות עם המשטר הציוני ותומכיו.

סטנדרטים כפולים מערביים: שורש הפשעים המתמשכים של ישראל
הרקורד של המערב והמוסדות הבינלאומיים מוכיח כי בנוסף לטרור הציוני, התנהגותם הפסיבית והדו-צדדית סללה את הדרך לתחושת ביטחון כוזבת בקרב הציונים, ומעניקה להם חסינות מעונש.
כאשר אנשים כמו "קלאס" משתמשים במונחים מעורפלים כמו "פוגעני", "שגוי" ו"לא הולם" במקום לגנות במפורש את ההתקפה הציונית על משט סומד, וכאשר מדינות מערביות אחרות ומוסדות בינלאומיים אינם מצליחים להטיל אחריות על משטר זה או לדחוק לשוליים את העניין הפלסטיני, טבעי שהמשטר הציוני ירגיש חופשי להמשיך בכיבושו ובפשעיו.
כאשר שתיקה ואדישות ישלטו לנוכח רצח העם של ילדים, מעזה ועד בית הספר מנב, הדבר יוביל רק לחזרה על טרגדיות כמו ההתקפה על משט סומד.
העולם כיום זקוק להערכה מחדש יסודית של התנהגותו; הסטנדרטים הכפולים והצביעות בלקיחת אחריות חייבים להסתיים, ויש להגדיר מחדש את הסדר הבינלאומי על בסיס מערכת חדשה וצודקת.
מיצרי הורמוז: מרכיב אסטרטגי של הרתעה אזורית
ההתקפה הנועזת של ישראל על משט סומוד, חסינותה מעונש ותמיכתה של אמריקה בפשע זה, יחד עם חוסר האחריות של המערב ומוסדות בינלאומיים, והנטייה של חלק ממדינות ערב להיכנע לישות הציונית ולהפוך את שטחיהן לבסיסים צבאיים ומודיעיניים עבורה, כל אלה מאשרים מחדש את הצורך של איראן להמשיך בניהול הנבון של מיצרי הורמוז.
בהתחשב בתמיכה הלוגיסטית שמספקת אמריקה באמצעות חלק ממדינות ערב בקצה הדרומי של המפרץ הערבי, ובחוסר הרצון העולמי להתמודד עם מצב זה, בעוד שטראמפ מכה בתופים של מלחמה נגד איראן מדי יום במשחק הציונים, לטהרן אין ברירה אלא לשמור על ניהול נבון של מיצרי הורמוז ולהגן על יכולותיה הגרעיניות כאלמנט מרתיע להבטחת ביטחון אזורי ועולמי.
קריאות לחזור לסטטוס קוו הקודם במצרי הורמוז, או לאיראן להסיר אורניום מועשר משטחה, רק יחזקו את הביטחון הכוזב של הציונים וארצות הברית, אשר סותר את רצונה של איראן להשיג את זכויותיה הלגיטימיות ולבנות אזור בטוח לכולם.
הנקודה המכרעת היא שהציונים, על ידי דחיקתה של איראן לשוליים כפי שעשה בן גוריון, לא יוכלו להסיח את דעתה של איראן ממעקב אחר תנועות המשטר, וגם לא יסיחו את דעתה של ארצות הברית מלחזור על מלחמתה נגד איראן. כפי שהודגם על ידי ההתנגדות הפוליטית, הצבאית והדיפלומטית, ונוכחותם של האנשים ברחובות, התגובה לכל תוקפנות בשלב זה תהיה חמורה בהרבה ותתרחב מעבר לאזור.