הנכבה של 1948 לא הייתה רק אירוע היסטורי חולף, אלא תחילתה של סדרה ארוכה של ניסיונות לעקור את העם הפלסטיני ולהרוס את מרכזיו ההיסטוריים. סדרה זו מגיעה לשיאה כיום ב"מלחמת ההשמדה" המקיפה המתנהלת נגד רצועת עזה והגדה המערבית.

מסעם של הפדאיון: מההסתננות הראשונה ועד להפתעות אסטרטגיות

ההיסטוריה הפלסטינית מתעדת כי תבוסת 1948 לא הרתיעה פליטים מלנסות לחזור מיד לכפריהם בצפון ובדרום. זה סימן את תחילתה של תופעת "הפדאין הראשונים" בשנות ה-50, שביניהם היה מוסטפא אל-סמולי דמות בולטת, שפעולותיו בכפרי ירושלים הפכו למקור מתמיד של חרדה עבור הכיבוש.

מרדף בלתי נלאה זה התפתח מתנועות לאומניות ושמאלניות למהפכה מזוינת שצברה תאוצה לאחר התבוסה ב-1967. ההתנגדות עברה לאחר מכן מקרב כראמה בירדן לשדות הקרב בלבנון, והגיעה לשיאה באינתיפאדות הראשונה והשנייה, אשר עיצבו מחדש את מאזן הכוחות וטלטלו את יסודות מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית ובעזה.

עזה והגדה המערבית: בניית כוח לנוכח המצור

ברצועת עזה, ההתנגדות הפכה שנים של מצור חונק לתקופה של בגרות צבאית ומנהלית, והשיגה הישגים טקטיים ואסטרטגיים באמצעות מלחמות רצופות. מלחמות אלו ביקשו לחבר בין סוגיות לאומיות שונות ולמנוע את בידודה של ירושלים או את בידודה של האסירים.

בגדה המערבית הכבושה, למרות מגבלות ביטחון ברוטליות, הפלסטינים המשיכו לחדש צורות חדשות של התנגדות. הדבר התבטא בעלייתן של קבוצות התנגדות בצפון ובאינתיפאדות הבאות, אשר הוכיחו את כישלון הניסיונות לדכא את התודעה או לרסן את הזהות הלאומית.

מלחמת ההשמדה: נכבה מחודשת וכישלון המחיקה

יום השנה לנכבה השנה מגיע כאשר הכיבוש מבצע את הצורות הנוראיות ביותר של רצח עם וטיהור אתני, בניסיון בוטה להשלים את מה שהכנופיות הציוניות החלו בו ב-1948. עם זאת, תוקפנות זו, שעולה באכזריותה על הטבח הראשוני, נתקלת בדור פלסטיני המסרב להישבר ונאחז באדמתו למרות ההרס השיטתי של כל היבטי החיים.

בירושלים ובשטחים שנכבשו ב-1948, הפלסטינים ממשיכים להתנגד למדיניות של ייהוד ומחיקת זהות. "מרדות אל-אקצא" וקרב "חרב ירושלים" הנחיתו מכה אסטרטגית על הכיבוש, שהאמין בטעות כי עשרות שנים של מאסר ועקירה הצליחו להוציא את הפלסטינים בתוך גבולות 1948 ממשוואת הסכסוך.

כיום, 78 שנים מאוחר יותר, העולם עד לכך שהעניין הפלסטיני מעולם לא היה רק סוגיית פליטים המחפשים סיוע הומניטרי, אלא מאבק קיומי שמנהל עם המסרב לוותר על זכויותיו ההיסטוריות. "מלחמת ההשמדה" הנוכחית, למרות אכזריותה והקורבנות העצומים שלה, מדגימה שגחלים של התנגדות שניצתו בסמטאות הכפרים המרוקנים של 1948 עדיין בוערות בעוצמה, ושהעם שיצר מהפכה מתוך חורבות הנכבה, יוצר כיום, מתוך ההריסות וההרס, את שחר שובו וחירותו.