ככל שהמשבר הכלכלי באירופה מעמיק, במיוחד במגזרי האנרגיה והחקלאות, משרד ההגנה הבריטי הודיע ​​ביום ראשון כי שר ההגנה הבריטי ג'ון האלי, יחד עם מקבילתו הצרפתית קתרין ווטרין, ינהלו יחד את יו"ר הפגישה הראשונה של שרי ההגנה של המשלחת הרב-לאומית, הכוללת נציגים מיותר מ-40 מדינות.
בינתיים, דוברת ממשלת צרפת, מוד ברגון, הצהירה: "מההתחלה, טעננו בבירור ובעקביות כי מבצע זה הוא בעל אופי הגנתי בלבד ומטרתו לפתוח מחדש את מצר הורמוז."
משרד ההגנה הבריטי טען גם כי פריסת המשחתת HMS דרגון לאזור נועדה "להחזיר את האמון בספנות המסחרית".
טענה זו בדבר בניית קונצנזוס אירופי למה שמכונה "פתיחה מחדש של מצר הורמוז" מגיעה בתקופה שבה מילות מפתח כמו "הגנה", "בניית אמון מסחרי" ו"בניית אמון ימי" בלקסיקון הפוליטי של לונדון ופריז, במקום לסמל גישה אחראית, דומות להצדקה מופרכת לפעולות פרובוקטיביות היוצרות מתח. גישה זו חושפת את התפיסות המוטעות המתמשכות של המערב לגבי המציאות באזור והדרך לסיום המשבר שיצרו ארצות הברית והמשטר הציוני.
"הגנה": מציאות משפטית או שימוש לרעה בטרמינולוגיה?
הטענה שפעולות כמו שליחת ספינות מלחמה לאזור מהוות הגנתיות מושמעת לעתים קרובות, בעוד שהחלת מושג ה"הגנה" על מדינות המרוחקות אלפי קילומטרים ממצרי הורמוז וממפרץ ערב חסרה בסיס משפטי ובינלאומי מוצק.
לעומת זאת, מושג ההגנה, והגנה לגיטימית, ניכר באופן ברור וחד משמעי במקרה של מדינה כמו איראן; מדינה שמימיה הטריטוריאליים מחוברים ישירות למפרץ הערבי ולמצרי הורמוז, וזכותה להגן על עצמה, לממש את ריבונותה ולהטיל הגבלות חוקיות באזור זה מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית.
ראוי לציין שמדינות המערב, כולל בריטניה וצרפת, טוענות כיום שהן "מגנות", אך יחד עם זאת מסרבות להכיר בזכויותיה החוקיות והבינלאומיות של איראן להגנה עצמית לגיטימית מפני תוקפנות אמריקאית וציונית; סתירה ברורה המדגישה את הכפילות של טענותיהן.
פעולות אלה הן המשך של אותה גישה דו-צדדית ואנוכית שרק מחלישה את המשפט הבינלאומי ויוצרת תקדימים מסוכנים ביחסים הגלובליים. זהו תהליך אשר, על ידי שינוי עמדות המדכא והמדוכא, המאשים והנאשם, יסלול את הדרך למשברים ואסונות גדולים יותר.
"בניית ביטחון ימי" או תמיכה בתוקפים?
ממשלת בריטניה טוענת שאינה רוצה מלחמה עם איראן, ובמקביל משתמשת ב"בניית ביטחון מסחרי וימי" כתירוץ לשליחת ספינות מלחמה לאזור. סתירה בוטה זו חושפת את חוסר היושרה המתמשך בהתנהלות הפוליטית של מדינה זו.
מצד אחד, דעת הקהל העולמית מודעת לחלוטין לכך שהמשבר הנוכחי במצרי הורמוז נובע מתוקפנות אמריקאית, במצור הימי ובמדיניות של וושינגטון והישות הציונית שגרמה למשבר. אפילו דונלד טראמפ עצמו דיבר בפומבי על מדיניותה של אמריקה, הדומה לפיראטיות. עם זאת, בריטניה ובעלות בריתה לא רק שלא נכשלו בנקיטת עמדה ביקורתית נגד פעולותיה של אמריקה, אלא גם המשיכו להדהד עמדות לא צודקות נגד איראן.
מצד שני, בעוד הכיבוש והתוקפנות הישראלית נמשכים, הקמפיין הבריטי נגד סחר בנשק הודיע ​​כי משרד הסחר הבינלאומי של בריטניה הנפיק רישיונות חדשים לייצוא ציוד צבאי למשטר הישראלי. צעד זה מדגים את זרימת הנשק המתמשכת לתל אביב, למרות הגבלות שהוכרזו בעבר.
התנהגותה הסותרת והחוצפה של לונדון הגיעה לנקודה שבה, במקום לגנות את פשעי המשטר הישראלי - כולל החלטות אחרונות בנוגע לכיבוש הגדה המערבית והוצאות להורג של אסירים פלסטינים - היא חוזרת על טענות חסרות בסיס ומדברת על הטלת סנקציות חדשות על איראן; גישה שאומצה גם על ידי כמה בעלות ברית מערביות, כולל אוסטרליה.
אין ספק שלבניית אמון אמיתית יש אלמנטים ברורים: יושר, ציות לחוק, שמירה על האמת ועימות עם אלו המפרים את החוק הבינלאומי הם אבני היסוד של כל תהליך בניית אמון.
עם זאת, התנהגותן של המדינות המעלות דרישות אלה סותרת לחלוטין עקרונות אלה, משום שמצד אחד, הן מתעלמות מזכויותיה החוקיות והבינלאומיות של איראן, ומצד שני, הן ממשיכות לתמוך בארצות הברית ובמשטר הציוני כשחקנים העיקריים במשבר.
מיצרי הורמוז: הדרך היחידה שנותרה למציאות
מנהיגי כמה מדינות מערביות, כולל בריטניה וצרפת, וראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר עצמו, מנסים לכסות על כישלונותיהם על ידי הדגשת סוגיית השיט במצרי הורמוז והפעלת שריריהם הפוליטיים במסווה של בניית קונצנזוס. הם מבקשים להצדיק את פעולותיהם המתוחות באמצעות מונחים כמו "הגנה" ו"בניית אמון", בעוד שדו-הצדק שלהם, אדישותם לפשעי הישות הציונית וזלזולם בזכויותיה הלגיטימיות של איראן חשפו את שקריותן של טענות אלה.
האמת הבלתי ניתנת להכחשה היא שלאחר מלחמת יום הכיפורים, המשוואות האזוריות והעולמיות עברו טרנספורמציה רדיקלית. עידן המדיניות המבוססת על לחץ, איומים ומניפולציה של שפה כדי להצדיק מיליטריזם וזלזול בזכויות העמים הסתיים. איראן, מצידה, הציגה לעולם מודל חדש של איזון וכוח המבוסס על התנגדות והגדרה מחדש של הסדר האזורי.
כיום, כיבוד זכויותיה ומעמדה של איראן, התמודדות רצינית עם שורש המשבר - ובפרט עם ארצות הברית והישות הציונית - והכרה בריבונותה של איראן על מצר הורמוז הן הדרכים היחידות להסיר מכשולים ולהשיב את היציבות לנתיב מים אסטרטגי זה. מובן מאליו שכל מעשה פרובוקטיבי ייתקל בתגובה נחרצת מצד הרפובליקה האסלאמית של איראן ולא יביא דבר מלבד תבוסה, חרפה ואבדות כבדות לתוקפים.