איחוד האמירויות הערביות שוב עלתה לכותרות בימים האחרונים, לא מסיבות כלכליות או מתפקיד אזורי בונה, אלא בשל התנהגות הסותרת את עקרון השכנות הטובה וחושפת, מעל לכל, גישה כנועה וחישובים מוטעים מצד שליטיה.
על פי דיווחי חדשות המצטטים גורמים רשמיים באמירויות, התגברו הטענות בנוגע לאיומים צבאיים איראניים נגד איחוד האמירויות הערביות, כמו גם נטייתה לפנות לארצות הברית ולישראל כדי להתמודד עם איומים לכאורה אלה, כולל הטענה על מתקפה צבאית על פוג'יירה ועל המגזר הפטרוכימי של איחוד האמירויות הערביות. גישה תקשורתית ותעמולה זו, במקום לשקף את כוחה האמיתי של המדינה, נעוצות במשברים פנימיים ובחישובים מוטעים מתמשכים בניצול הזירה האמריקאית-ישראלית כדי לשמור על השפעה שברירית; השפעה שלא רק שלא תתרום לחיזוק השלום האזורי אלא גם תחריף עוד יותר את המצב השברירי ותטיל ללא ספק עלויות כבדות, אולי בלתי הפיכות, על איחוד האמירויות הערביות. במיוחד מאחר שארצות הברית, מצד אחד, הוכיחה שהיא אינה שותפה אמינה, ומצד שני, טהרן אישרה כי סבלנותה האסטרטגית והריסונה הסתיימו וכי כל איום ייתקל בתגובה החזקה והחמורה ביותר.
מתחים חיצוניים המקבילים לפילוגים פנימיים: אינדיקטור משמעותי
מתחים אזוריים התגברו באיחוד האמירויות הערביות בימים האחרונים, מלווים בשילוב של איומים ותצוגות כוח גלויות. התאמתם להתפתחויות פנימיות מסוימות במדינה מצדיקה מחשבה רצינית. בהצהרה חסרת תקדים, משמעותית בתרבות הפוליטית ובשיח המשפטי, ומעידה על משבר עמוק ופצע מתפתח שלא ניתן להסתיר, כתב נשיא איחוד האמירויות הערביות, מוחמד בן זאיד, ברשתות החברתיות, תוך הדגשת מושג האחריות: "אחריות היא אמון, וכל פקיד שחושב רק על הצלחתו האישית או שאינו שואף להצלחתם של אחרים במדינה אינו באמת אמין".
מילים אלה, הנושאות אזהרות מפני ניכור ואף התפוררות, משקפות שינויים מהותיים במבנה הממשל והריבונות באיחוד האמירויות הערביות. שינויים אלה נעוצים בסכסוכים ארוכי שנים, בהשלכות של ההתפתחויות האזוריות האחרונות ובפילוג הגובר בין אליטות למקבלי החלטות בנוגע לאופן שבו יש לנהל את המדינה. בהתחשב במשבר הפנימי הפוקד את איחוד האמירויות הערביות, לא סביר שהמדינה, על ידי יצירת אויבים דמיוניים ונקיטת פעולות כגון פרישה מאופ"ק, הצתה מחודשת של משבר בתימן ויצירת מתח עם ערב הסעודית, תנסה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמצב הפנימי הכאוטי ולמנוע קריסה פנימית; עם זאת, הניסיון הוכיח כי מבנים לא קוהרנטיים חסרי תמיכה עממית מאיצים לקראת קריסה בתנאים של מתח גובר.
טעויות אסטרטגיות חוזרות ונשנות; הסתמכות על גורמים לא אמינים
ראוי לציין גם את עיתוי התפקיד השלילי הגובר של איחוד האמירויות הערביות באזור ואת הצהרותיו של טראמפ בנוגע ל"ליווי הומניטרי" במצרי הורמוז, כמו גם את פעולותיו הלא רציונליות והפרובוקטיביות בפתיחת מסדרון דרך המיצר, אשר נתקלו בתגובה נחרצת מצד איראן. נראה כי מנהיגי איחוד האמירויות הערביות טרם למדו מבגידת אמריקה במדינות ערב על ידי מתן עדיפות לישראל והצתת מלחמת הרמדאן, והם ממשיכים לחיות תחת האשליה שהם יכולים לשמור על סמכותם השברירית בבידוד מוחלט על ידי הסתמכות על אמריקה.
מצד אחד, הסלמה זו של המתיחות עשויה להיות תירוץ עבור ארצות הברית והמשטר הציוני להסית את איראן למלחמה ולנקוט בפעולות צבאיות נגדה, ובכך לעקוף את הקונגרס על ידי טענת תמיכתו של טראמפ בבעלת ברית אזורית. מצד שני, הסלמה זו עשויה להיות כיסוי לסדרת כישלונותיו של טראמפ, על ידי הטעיית דעת הקהל והפנייתה לנרטיב מפוברק בשם "עמדת איחוד האמירויות הערביות נגד איראן", ויצירת האשליה שאמריקה חייבת לתמוך בו.
גישה פגומה זו התבררה כאשר CNN ציטטה גורם רשמי באמירויות שאמר כי אבו דאבי מצפה שארצות הברית וישראל ישיגו מתקפה חדשה על איראן.
הברית היקרה עם הישות הציונית: משיתוף פעולה ביטחוני לאיום לגיטימי
התנהגותה הפרובוקטיבית של איחוד האמירויות הערביות באזור מעידה על המשך יישורה עם הישות הציונית, בגידה חמורה באזור ובעולם האסלאם, וכזו המעניקה לגיטימציה לכל אמצעי ענישה שננקטים נגדה על ידי מדינות האזור.
בעוד שהפייננשל טיימס דיווח בעבר על פריסת מערכות ציוניות באיחוד האמירויות הערביות, CNN, בציטוט מקורות יודעי דבר, טענה כי מערכת יירוט ישראלית שבסיסה באיחוד האמירויות הערביות השתתפה בניסיון ליירט את הטילים שכוונו לפוג'יירה ביום שני.
בהתחשב באופייה הטרוריסטי והעוין של הישות הציונית כלפי ביטחון האזור כולו, כל שיתוף פעולה מצד איחוד האמירויות הערביות, וויתור על שטחה ומרחבה האווירי לישות זו, מהווה למעשה השתתפות במשחק שלה; משחק שהופך את איחוד האמירויות הערביות למטרה לגיטימית עבור כל העוסקים בביטחון האזורי ותומכי פלסטין. לכן, שתיקתם של מנהיגי איחוד האמירויות הערביות לנוכח דיווחים כאלה אינה סימן להתחמקות מאחריות, אלא הסכמה שבשתיקה לשיתופי פעולה אלה; שיתופי פעולה שהשלכותיהם הביטחוניות יופנו כלפי איחוד האמירויות הערביות עצמה, ולא ישאירו מקום לתלונות.
ההשלכות האסטרטגיות של משחק זה חמורות עבור איחוד האמירויות הערביות והאזור.
תגובה לכל איום, על פי החוק הבינלאומי, היא זכות לגיטימית וחוקית של איראן. יתר על כן, מלחמת הרמדאן הוכיחה כי טהרן תגיב בכוח לכל איום. מה שקרה במתקני הנפט של איחוד האמירויות הערביות לא היה תוכנית מתוכננת מראש של איראן, אלא תוצאה של פעולות פרובוקטיביות של ארה"ב שמטרתן לפתוח את מיצרי הורמוז. איראן נושאת באחריות לכך.
ישנה הסכמה כללית באיראן כי הרפובליקה האסלאמית היא "מקלט בטוח" וכי ביטחונה הוא עיקרון שאינו ניתן למשא ומתן. הפיראטים האמריקאים שסיכנו את הביטחון הימי והאנרגטי העולמי צריכים לדעת כי פעולות מורכבות, מתואמות ואסימטריות בים העמוק ישנו את המשוואה, ויהפכו את עלות החלטותיהם לבלתי מקובלת.
איראן הוכיחה כי יש לה גם את היכולת וגם את הרצון להשיג זאת. על פי נתונים סטטיסטיים של "מעקב עלויות מלחמת איראן", ארה"ב ספגה עלויות במלחמה נגד איראן שעולות על 70 מיליארד דולר, ומחיר הנפט הגולמי ברנט הגיע ל-120 דולר.
מנהיגי מדינות ערב ובעלות בריתה של אמריקה חייבים להגיע להבנה רציונלית וריאליסטית שהתחרות על ההשפעה האמריקאית-ציונית אינה משרתת עוד את הביטחון. מערכת הביטחון האמריקאית קרסה, והדרך היחידה קדימה עבור מדינות האזור היא סיום הנוכחות האמריקאית, התקרבות לאיראן במסגרת הביטחון הפנימי, וקבלת הניהול החכם של איראן במצרי הורמוז כמרכיב מרכזי בביטחון האזור, ואף בסדר העולמי.