מלחמת התוקפנות האכזרית והנרחבת שניהלה הקואליציה האמריקאית-ציונית נגד איראן הוצדקה במסווה של עבודה הומניטרית, התורמת לרווחתן ולחופשן של אומות, והבטחת ביטחונה ואינטרסיה של ארצות הברית ובעלות בריתה. בינתיים, הודאתו המפורשת של דונלד טראמפ בנוגע לפיראטיות וגניבת סחורות חשפה ממדים חדשים של שקריותן של טענות אלה.
בפלורידה, טראמפ, בהתייחסו לתפיסת מכלית נפט איראנית על ידי הצבא האמריקאי, הצהיר: "תפסנו את הספינה, תפסנו את המטען, תפסנו את הנפט. זה עסק רווחי מאוד. מי היה מאמין שנעשה משהו כזה? אנחנו כמו פיראטים". הוא המשיך, "אנחנו קצת כמו פיראטים, אבל אנחנו רציניים".
מילים אלה, המהוות הודאה בוטה בהמשך מנטליות "המערב הפרוע" בהתנהגותם של מנהיגים אמריקאים, כמו גם חשיפת שקר טענותיהם ההומניטריות והתירוץ למלחמה, הן הוכחה חותכת ללגיטימיות של עמדותיה של איראן, ובמיוחד ניהולה החכם של מצר הורמוז בהתמודדות עם פעולות כאלה - התנהגות הראויה להערכה מצד מדינות באזור ומחוצה לה.
המסכה נפלה
במהלך כהונתו בת חמישה עשר החודשים, טראמפ הציג את עצמו כמועמד ראוי לפרס נובל לשלום, בטענה שהוא רודף "שלום באמצעות מלחמה". הוא הצדיק תוקפנות צבאית נגד איראן וטרגדיות כמו תקרית מינאב ברטוריקה על סיוע לעם האיראני והבאת חופש ושגשוג אליו. הוא גם הציג את שיפור חייהם של האמריקאים כאבן הפינה של מדיניות החוץ שלו, ואף הצדיק מכסים על מדינות אחרות במסווה זה. התוקפנות נגד ונצואלה וחטיפת נשיאה בוצעו בתירוץ של סיוע הומניטרי. טראמפ דיבר שוב ושוב על בניית בריתות, כולל פתיחת מצר הורמוז לחיזוק הכלכלה העולמית.
הודאתו בפיראטיות לא רק חושפת את טבעה האמיתי ואת כוונותיה הנסתרות של מדיניותו, אלא גם מדגימה שפקידי הבית הלבן, כמו פיראטים, עוסקים אך ורק באינטרס עצמי, גם על חשבון האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית ובעלות בריתה. הודאה זו גם שופכת אור על מקורותיהם של בסיסי הצבא האמריקאים במדינות אחרות - נוכחות שנועדה להחליש את יכולות ההגנה של מדינות אלה, ליצור תלות ביטחונית ולהקל על ביזת משאביהן.
ניתן לראות בהצהרות אלה עדות לאופי "המערב הפרוע" השולט בסדר העולמי; מערכת שבה לאנושות אין מקום, ושבה האינטרסים של קבוצות צרות מקבלים עדיפות על פני האינטרסים של מדינות. הדבר ניכר גם בהתנהגות הישות הציונית, כולל ההתקפה על משט החירות, שנשא סיוע הומניטרי לעזה.
אחריות הקהילה הבינלאומית
הודאתו של טראמפ בפיראטיות מצביעה על האחריות החמורה של מוסדות וארגונים בינלאומיים לפעולותיה של ארצות הברית שגרמו למשבר. תפיסת הספינות האיראניות על ידי ארה"ב היא הפרה בוטה של ​​החוק הבינלאומי ועקרונות חופש השיט, ומצדיקה אחריות וענישה בינלאומיים.
שתיקתם של אלו הטוענים לשמירה על החוק הבינלאומי וחופש הסחר הימי בנוגע לפעולות אלה, יחד עם קריאותיהם לפתוח מחדש את מצר הורמוז, חושפת שוב את צביעותם ואת הסטנדרטים הכפולים שלהם. מצב זה חיזק את אשליית העליונות והחסינות מפשע שהחזיקו ארצות הברית והישות הציונית בעשורים האחרונים, עד כדי כך שטראמפ, בחוצפה חסרת תקדים, מציין את הפיראטיות כמקור לגאווה.
כיום, הקהילה הבינלאומית נושאת באחריות לתוצאות של פעולות אלה ואינה יכולה להתחמק מאחריות זו על ידי התעלמות מזכויותיה של איראן.
הודאתו של טראמפ וזכותה החוקית של איראן
מצד אחד, הודאה זו מאשרת את זכותה הבלתי מעורערת של איראן להגנה עצמית לגיטימית כדי להבטיח את ביטחון הצי הימי שלה. בהינתן כישלונה של הקהילה הבינלאומית למלא את חובותיה להגן על זכויותיהן של מדינות, הגנה עצמית לגיטימית, המבוססת על מגילת האו"ם, בכל האמצעים הדרושים, היא זכות שאין להכחישה עבור איראן.
יתר על כן, הכרה זו מאשרת את הלגיטימיות של מדיניות איראן לניהול זהיר של מיצרי הורמוז; מדיניות אשר לא רק מגנה על אינטרסים לאומיים, אלא גם נופלת במסגרת אחריותה של איראן לשמור על הביטחון האזורי והעולמי.
ארצות הברית הוכיחה שהיא מבינה רק את שפת הכוח. לכן, פעולותיה של איראן במצרי הורמוז הן כלי לגיטימי להתמודדות עם פיראטיות ולסיים תופעה זו. במקום לאמץ עמדות חסרות אחריות, על הקהילה הבינלאומית למלא תפקיד בסיום הפרה זו של המשפט הבינלאומי על ידי הכרה בזכויותיה של איראן ומינוף יכולותיה הגיאופוליטיות.
בהתבסס על ריבונותה הטבועה וזכויותיה החוקיות, איראן תעמוד נגד פעולות אלה ותמלא את תפקידה בהבטחת הביטחון האזורי והעולמי על ידי גיבוש ויישום מדיניות מתאימה במצרי הורמוז, כפי שעשתה בעבר במתן תגובה החלטית והרתעתית לתוקפים.