במשך שנים, יום העשירי באורדיבהשט בלוח השנה האיראני הרשמי נחגג כ"יום המפרץ הפרסי הלאומי", יום לכבוד שם היסטורי, לזכר חלק מהזיכרון הלאומי ולהדגשת הקשר העמוק, המתמשך והנצחי המחבר את איראן לאחד מנתיבי המים החשובים בעולם. עם זאת, השנה, תחת נסיבות אזוריות משמעותיות ביותר, יום המפרץ הפרסי קיבל משמעות העולה על השנים הקודמות. בעיצומה של המלחמה שהוטלה על איראן על ידי ארצות הברית וישראל, יום זה אינו עוד רק ציון שם או ניצחון היסטורי, אלא הפך לסמל של התנגדות לאומית, אבן יסוד בביטחון המדינה ופלטפורמה להדגמת כוח ההרתעה של איראן.
כעת, יותר מתמיד, המפרץ הפרסי ממוקם בהקשר של התפתחויות אזוריות וגלובליות והפך לזירה לבחינת רצון האומה להתנגד לתוקפים. כל איום העומד בפני איראן קשור באופן בלתי נפרד לנתיב מים אסטרטגי זה, וכל חישוב בנוגע לעתידו של האזור יהיה שלם ללא התחשבות בתפקידה של איראן במפרץ הפרסי. כיום, כל המעצמות המעורבות במשבר האחרון הבינו כי המפרץ הפרסי, כנתיב מים חיוני לאיראן, מדגים את יכולות ההגנה וההרתעה שלו, וכי מה שנחשף הוא רק קצה הקרחון, כאשר חלק ניכר מהפוטנציאל שלו נותר חבוי ובלתי מתגלה. לכן, ה-10 באורדיבהשט השנה אינו עוד יום בלוח השנה, אלא הזדמנות להעריך מחדש את תפקיד המפרץ הפרסי ואת הכוח הימי של איראן בשמירה על הביטחון הלאומי, הפיתוח הכלכלי והזהות ההיסטורית.
שם שנקבע, לא מונח פוליטי
השם "המפרץ הערבי" אינו המצאה מודרנית, וגם לא תוצר של יריבויות פוליטיות אחרונות. הוא תועד בטקסטים, מפות ומסמכים אמינים ברחבי העולם במשך אלפי שנים. ממקורות יווניים ורומיים ועד לכתביהם של גיאוגרפים מוסלמים קדומים ומפות אירופאיות עתיקות, גוף מים זה תמיד היה ידוע בשמות כמו "המפרץ הפרסי" ו"המפרץ הערבי". שם זה היה נפוץ אף בטקסטים ערביים רבים עד ימי הביניים. המאמצים שנעשו במאה ה-20, בתוך יריבויות אתניות ולאומניות ערביות, לעוות שם זה היו פוליטיים יותר מאשר היסטוריים. מסיבה זו, מוסדות בינלאומיים בעלי מוניטין, כולל האומות המאוחדות, המשיכו לאשר את השם ההיסטורי "המפרץ הערבי" במסמכים הרשמיים שלהם. עבור האיראנים, זה לא רק עניין של הגנה על מילה; הגנה על השם "המפרץ הערבי" היא הגנה על האמת ההיסטורית, הזיכרון התרבותי ותרומתה של איראן לעיצוב ההיסטוריה של אזור זה.
בחירת ה-10 במאי כיום המפרץ הפרסי הלאומי נובעת מאחד האירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה האיראנית: היום בשנת 1622 בו כוחות איראניים, בראשות האימאם קולי חאן, מפקד צבאו של השאה עבאס צפאווי, ובתמיכת תושבי דרום איראן, שחררו את האי הורמוז ואת המים הדרומיים של איראן לאחר יותר ממאה שנה של שליטה פורטוגזית. שחרור הורמוז לא היה רק ​​ניצחון צבאי; הוא סימל את חזרת הריבונות האיראנית למים הדרומיים ואת כישלון הפרויקט הקולוניאלי באחד האזורים הרגישים ביותר בעולם. הכללת יום זה בלוח השנה הרשמי של המדינה מאז 2005 משמשת כתזכורת ליכולתו של העם האיראני להגן על זכויותיו ההיסטוריות בכל פעם שהוא מתמודד עם איומים חיצוניים. השנה, לציון זה משמעות כפולה. כשם שאיראן עמדה וניצחה את הפולשים הפורטוגזים במאה ה-17, היא עומדת איתנה כיום מול הלחצים, האיומים והלוחמה המשולבת של אויביה, והיא תנצח. כמובן, חשיבותו של המפרץ הפרסי חורגת מעבר למשמעותו ההיסטורית והתרבותית; אזור זה הוא גם אחד המקומות הגיאופוליטיים החשובים ביותר בעולם. חלק ניכר מעתודות הנפט והגז בעולם ממוקמות סביב נתיב מים זה, ומצרי הורמוז נחשבים לאחת מנקודות החסימה האנרגטיות החשובות ביותר בעולם. כל התפתחות ביטחונית באזור זה משפיעה ישירות על מחירי האנרגיה, השווקים הגלובליים, הסחר הבינלאומי וחישובי המעצמות הגדולות. מסיבה זו, המפרץ הערבי היה היסטורית זירת תחרות בין מעצמות ומטרה לתוקפנים לאורך ההיסטוריה, החל מהפורטוגלים ומההולנדים ועד בריטניה וארצות הברית. עם זאת, הניסיון ההיסטורי הראה שבעוד שכוחות חיצוניים עלו ונפלו, איראן נותרה המעצמה הטבעית והמקומית באזור זה, והוכיחה את יכולתה להגן על האינטרסים הלאומיים שלה ועל שלמותה הטריטוריאלית.
מגיאוגרפיה למעוז התנגדות
המאפיין המובהק של יום המפרץ הפרסי השנה הוא שגוף מים זה כבר אינו רק נושא היסטורי, אלא הפך לחלק מנוף מתמשך של רצונות סותרים. מצד אחד, ניצב הרצון הלאומי של העם האיראני, שהפך את ההגנה על המפרץ הפרסי, על כל גווניו הפוליטיים והאידיאולוגיים, לעניין של קונצנזוס לאומי ולא יסבול שום תוקפנות נגדו. מצד שני, ניצבים התוקפים אשר, בתמימות ובדמיון, מבקשים להפוך נתיב מים זה למעוז לפלישה או הסתננות לאיראן. לפיכך, המפרץ הפרסי הפך לנקודת התנגדות בולטת עבור האומה האיראנית. אויביה של איראן מודעים היטב לכך שכל איום נגדה, ללא קשר למיקומו האסטרטגי של המפרץ הפרסי, יהיה טעות בחישוב יקר.
במהלך השנים האחרונות, איראן הצליחה לבנות יכולות הגנה נרחבות באזור זה, החל מכוח ימי וטילים ועד לרחפני סיור ולחימה, מערכות הגנה, עליונות מודיעינית ויכולת לשלוט בקווי תקשורת. יכולות אלו, המשמשות כהדגמה לכוח ההרתעה של איראן, הפכו את המפרץ הפרסי כיום לא לנקודת פגיעות עבור איראן, אלא לאחד מכלי ההרתעה החשובים ביותר שלה. במילים אחרות, המפרץ הפרסי הפך כעת ל"בסיס הכוח של איראן". יריביו מבינים שיכולות ההגנה של איראן משתרעות מעבר לגבולותיה היבשתיים, וכוללות עומק אסטרטגי וכוח הרתעה בלתי מנוצח במים הסובבים, ובמיוחד במפרץ הפרסי. האויב טעה בחישוביו כאשר הניח כי יוכל להשמיד את כוח ההרתעה של איראן בפעולה מהירה ופשוטה, תוך התעלמות מהעובדה שיכולות ההגנה של איראן, במיוחד בלוחמה ימית, בהדרכתם של מנהיגים חדשניים ומעוררי השראה כמו האדמירל שאהיד עלי שמח'אני, אדריכל הכוח הימי האסטרטגי של איראן, והאדמירל שאהיד עלי רזה טאנגסירי, המפקד היצירתי והחכם באסטרטגיה זו, עלו על חישובי האויב והגיעו לגבהים בלתי נתפסים.
...כמובן, תהיה זו טעות אסטרטגית לצמצם את תפקידה של איראן במפרץ הפרסי לכוח צבאי בלבד. מעבר ליכולותיה ההגנתיות, לאיראן יש יתרונות תרבותיים, אנושיים וכלכליים משמעותיים באזור זה. מרחבי קו החוף הדרומי שלה, נמליה החשובים, אוכלוסיית הילידים המושרשת עמוק, ההיסטוריה הארוכה שלה של סחר ימי, גישתה לשווקים אזוריים והפוטנציאל שלה לפיתוח כלכלה ימית, כל אלה מדגימים כי המפרץ הפרסי אינו רק נושא ביטחוני עבור איראן, אלא פרויקט לאומי לעתיד. פיתוח נמלים, חיזוק נתיבי המעבר, הרחבת התעשיות הימיות, שגשוג התיירות הימית, הגנה על סביבת המפרץ הפרסי ושיפור רווחתן של אוכלוסיות המדינה בדרום משלימים את ההשפעה הנצפית בתחום הצבאי. כוח בר-קיימא נוצר כאשר ביטחון ופיתוח מתכנסים.
יש לראות את יום השנה העשירי של אורדיבהשט השנה יותר מחגיגה סמלית בלבד. אם בשנים עברו הכרנו את המפרץ הפרסי בעיקר בזכות תפארתו ההיסטורית, כיום עלינו להכיר גם ביכולות ההגנה המכריעות שלו וביכולתו לעצב את העתיד. עבור איראן, גוף מים זה מייצג מעוז של התנגדות ודרך לפיתוח; זוהי מורשת העבר, קשר של אחדות כיום ומשאב לעתיד. אולי זו המשמעות האמיתית של יום המפרץ הפרסי השנה: שם עתיק, אך נושא עכשווי עמוק. זהו מיקום גיאוגרפי היסטורי, אך הוא ממלא תפקיד מכריע בביטחונה ובהתפתחותה של איראן.