בעולמנו העכשווי, מלחמות אינן מוגבלות עוד לשדות קרב צבאיים ולנשק; ממדים פסיכולוגיים ומנטליים הפכו לגורמים מכריעים בקביעת ניצחון או תבוסה. בנסיבות אלה, "לוחמה קוגניטיבית", ככלי מרכזי, ממלאת תפקיד משמעותי בניהול דעת הקהל ובעיצוב החשיבה החברתית. כלי תקשורת, רשתות חברתיות וכלי תעמולה הפכו לזירות העיקריות לסוג זה של לוחמה, שבה המטרה אינה הרס פיזי אלא החלשת הרצון הלאומי והלכידות החברתית. בין המטרות החשובות ביותר של סוג זה של סכסוך נמנות: הסחת דעת של מקבלי החלטות, זריעת ספק בחברה, הפצת ייאוש וניסיון לערער את האחדות הלאומית. השפעת ניהול הנוף המנטלי הופכת חשובה יותר ויותר, במיוחד עם שילוב דיפלומטיה ואסטרטגיה צבאית. בהקשר זה, התנהגותו של דונלד טראמפ מדגימה את השימוש הרציני שלו בכלי זה, בניסיון להטות את האירועים לטובתו על ידי הפצת מסרים סותרים ויצירת נרטיבים תקשורתיים סותרים.
התמקדות במילות מפתח כמו "מיהו המנהיג?" וקידום פלורליזם באיראן היא חלק מאסטרטגיה זו, שמטרתה ליצור פילוג בתוך המדינה. בעוד שתגובות מקומיות ובינלאומיות הדגימו את כישלונה של גישה זו בהשגת מטרותיה הרצויות.
פילוג והאשמה: כלי להסתרת כישלונות
בשלב זה, הלחץ הצבאי והדיפלומטי של ארה"ב על איראן לא הניב את התוצאות שוושינגטון רוצה. עובדה זו הובילה את טראמפ להשתמש בכלים של לוחמת תפיסות באופן רחב יותר. באמצעות הסתמכות על מדיניות של פילוג, הוא ביקש להפיץ אווירה של ייאוש וחוסר תקווה בחברה האיראנית ולהמעיט בערכם של הישגים לאומיים. מרכיבים מרכזיים במדיניות זו כללו הרתעה מהתנגדות מתמשכת, הדגשת חילוקי דעות לכאורה וטיפוח תחושת חוסר יכולת. יתר על כן, טענות כגון הכנות להתקפות בקנה מידה גדול, הגברת המצור הימי נגד איראן, איומים להחזיר את איראן ל"תקופת האבן" והעלאת סוגיית סגירת מיצרי הורמוז שימשו ככלים משלימים ליצירת לחץ פסיכולוגי.
טענות של כמה גורמים ציוניים בנוגע להכנות למלחמה באישור ארה"ב נחשבות גם הן לחלק ממבצע פסיכולוגי זה. מטרת הצעדים הללו הייתה להחליש את כוחה העיקרי של איראן במלחמה - תמיכתה העממית - וכן לעוות את מציאות המשא ומתן ולייחס את כישלונותיה של אמריקה לפילוגים פנימיים בתוך איראן.
עם זאת, אסטרטגיה זו כמעט ולא הצליחה לגשר על הפער בין שדה הקרב, הציבור והדיפלומטיה. מעורבות ציבורית יעילה, לכידות בין מוסדות שונים וניהול מתואם של התחום הפוליטי והתקשורתי הוכיחו כי סוג זה של לוחמה פסיכולוגית לא יוכל להשיג את מטרותיו.

כישלונות מצטברים ומשברים מעמיקים בארצות הברית
הרקורד האחרון של טראמפ מצייר תמונה של סדרה של משברים ושערוריות פוליטיים, כלכליים ואף ביטחוניים. התפטרויות ופיטורים של בכירים, סכסוכים פנימיים וחוסר שביעות רצון ציבורי נרחב מצביעים על המצב המורכב שעומד בפני ממשלת ארה"ב. בנסיבות אלה, התמקדות באיומים חיצוניים והדגשת מתחים הפכו לכלי להסחת דעת הקהל המקומית.
דיווחים של סוכנויות מודיעין וצבא אמריקאיות הפריכו טענות על הרס יכולות צבאיות איראניות ואף הצביעו על שבריריותן של חלק מתשתיות ההגנה האמריקאיות. על פי דיווחים אלה, החלפת ציוד ותחמושת שחוקים עשויה להימשך שנים. זה מגיע בתקופה שבה כושר ייצור נשק מוגבל הדגיש עוד יותר את הפער בין הטענות למציאות.
בתחום הכלכלי, גם המדיניות המוצהרת של טראמפ לא השיגה את ההשפעה הצפויה על השווקים העולמיים, ובמיוחד על מחירי הנפט. במקרים מסוימים, החלטות שהוכרזו סתרו את הפעולות שבוצעו, ויצרו אי ודאות וחוסר אמון. הירידה בפופולריות המקומית, שהגיעה לשפל כלאיים בכמה סקרים, מעידה על חוסר שביעות רצון ציבורי מביצועי הממשלה. השערוריות סביב האינטרסים הכלכליים של משפחת טראמפ החריפו את המשברים הללו וחיזקו את התדמית הציבורית של ממשלה הסובבת באתגרים מרובים. בנסיבות אלה, ניתן לפרש את החתירה למעמד של "לא מלחמה ולא שלום" כאסטרטגיה לקניית זמן ולניהול המשבר.
אסטרטגיית איראן: לכידות לאומית ונטרול מלחמת התפיסות
בנסיבות אלה, הגורם החשוב ביותר להצלחתה של איראן היה שמירה על לכידות לאומית וטיפוח התקרבות בין שכבות שונות בחברה לבין הממשלה. המסר המאוחד מצד גורמים פוליטיים וצבאיים, הדגש על אחדות וסולידריות, והתפקיד הפעיל של העם היו בין הגורמים שתרמו להביס את מלחמת התפיסות.
בנסיבות אלה, הגורם החשוב ביותר להצלחתה של איראן היה שמירה על לכידות לאומית וטיפוח התקרבות בין שכבות שונות בחברה לבין הממשלה. התמקדות הכוחות המזוינים בתגובה החלטית לכל איום, התעקשות הממסד הדיפלומטי על שמירת זכויות לאומיות ללא פשרות, והנוכחות הציבורית המתמשכת - כל אלה מצביעים על גישה מתואמת להתמודדות עם לחצים חיצוניים. תיאום זה מנע השגת יעדים מפלגים וניטרל נרטיבים מטעים.
לתקשורת תפקיד מכריע בהקשר זה, שכן היא יכולה להסביר לחברה את שיטות הלוחמה הקוגניטיבית ולמתן את השפעתן על ידי העלאת המודעות הציבורית. בין האמצעים החשובים בכיוון זה נמנים מידע מדויק, ניתוח ריאליסטי ושמירה על שלום חברתי.
לבסוף, המשך השילוב של שיח ציבורי, אקטיביזם עממי ודיפלומטיה כאסטרטגיה יעילה יסלול את הדרך לנטרול מוחלט של סוג זה של לוחמה. הניסיון הראה שככל שתישמר הלכידות הזו, כך יהיו פחות מאמצים חיצוניים להסית לפילוג וחוסר יציבות כושלים. לכן, חיזוק הסולידריות הזו לא רק יהווה תגובה לאיומים הנוכחיים אלא גם ערובה להגנה על האינטרסים הלאומיים בעתיד.