ההתפתחויות האחרונות באזור מראות כי המדיניות התוקפנית והעוינת של הישות הציונית, במיוחד במסגרת הברית האמריקאית-ציונית והצעדים שננקטו נגד איראן, לא רק שלא השיגה הישגים אסטרטגיים, אלא גם גרמה נזק חמור לכלכלת המשטר. נתונים זמינים מצביעים על כך שהתמקדות הסכסוכים בתשתיות חיוניות, במיוחד במגזרי האנרגיה והכימיה, גרמה מכה משמעותית והחלישה את היסודות הכלכליים של המשטר.
במגזר האנרגיה, הנזק לבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, שני עורקי אספקת הדלק העיקריים, הוביל לירידה של כ-30% בכושר הזיקוק. צמצום זה לא רק החריף את משבר הביקוש המקומי, אלא גם הגביר את התלות ביבוא דלק יקר. ההערכה היא כי העלות היומית של שיבושים אלה הגיעה לכ-27 מיליון דולר, סכום שאם המצב יימשך ללא הפוגה, עלול לדחוף את הכלכלה למשבר עמוק עוד יותר.
המצב במגזר הכימי נראה קריטי אף יותר. ריכוז הנזק באזור חיפה, המרכז העיקרי לייצור כימיקלים, הביא להרס מתקני אחסון ולנזק לחומרים רגישים. כתוצאה מכך, הייצור צנח ב-60%, והיצוא שובש קשות. ירידה זו פגעה באופן ישיר ביתרות המטבע החוץ ופגעה משמעותית בתחרותיות המשטר בשווקים הבינלאומיים.
יתר על כן, עלויות השיקום מוערכות בין 2.5 מיליארד דולר ל-4 מיליארד דולר לתיקון התשתית שניזוקה. העלויות החודשיות הנובעות מהסכסוך המתמשך מוערכות במיליארד דולר. נתונים מדהימים אלה, יחד עם יבוא חירום מוגבר, מפעילים עומס חסר תקדים על המשאבים הפיננסיים ומדגים בבירור את שבריריות המבנה הכלכלי של המשטר.
בינתיים, התעקשותם של בנימין נתניהו ופמלייתו על מדיניות מלחמה לא רק שלא הצליחה לפתור את המשבר אלא גם החריפה את המצב. המשך בדרך זו עלול להוביל לאינפלציה גוברת, ירידה בכוח הקנייה ובריחת הון - גורמים שיכולים, כשלעצמם, להחליש את הכלכלה, שלא לדבר על כלכלה שכבר מתמודדת עם משברים ביטחוניים ופוליטיים. ואכן, התפתחויות אלה מציירות תמונה קשה של הכישלון והעלויות המופרזות של אסטרטגיות אגרסיביות. בהיעדר השגת יעדיה המוצהרים, הכלכלה הישראלית התמודדה עם ירידה בייצור, עלויות עולות ושיבושים ביצוא, כאשר סימני חוסר יציבות הופכים בולטים מתמיד. אם מגמה זו תימשך ללא הפוגה, היא עלולה לקרב את ישראל לקריסה כלכלית.