דונלד טראמפ מביע את שביעות רצונו מהפסקת האש וממה שהוא מכנה "פתיחת מצר הורמוז", למרות שטען שוב ושוב כי יחזיר את איראן ל"תקופת האבן" וכי שינוי משטר היה מטרתו העיקרית. הודאתו בינואר בשליחת נשק כדי לערער את היציבות ולפלג את איראן היא עדות לתוכנית האמריקאית-ציונית ל"סוריה ולוב איראניות". כעת, המעבר הזה להפסקת אש בת שבועיים מצביע על הורדת יעדים וניסיון להסוות כישלון במסווה של ניצחון סייבר. למרות הצהרותיו של טראמפ על צמצום העשרת האורניום באיראן והטלת מכס של 50% על מדינות המוכרות נשק לאיראן, המציאות בשטח מדגימה את כישלון כל היעדים הצבאיים, הפוליטיים, הכלכליים, המשפטיים והיוקרתיים של ארצות הברית והמשטר הציוני. הנרטיב של טראמפ אינו אלא ניסיון לנהל לוחמה פסיכולוגית ולחלץ ויתורים גורפים מאיראן, והפער בין טענותיו למציאות בולט.

הפרויקט הכושל לערעור היציבות באיראן

שליחת נשק ותמיכה באי שקט היו חלק מפרויקטו של דונלד טראמפ לפרק את איראן ולשכפל את המודלים הסורי והלובי. עם זאת, ראיות בשטח מדגימות את כישלון המדיניות הזו. לא רק שהיא כשלה בהשגת מטרותיה המיועדות, אלא שההתנגדות הצליחה לחזק את הלכידות והכוח שלה.

משקיפים פוליטיים, צבאיים וכלכליים סבורים שדונלד טראמפ נכשל מבחינה צבאית, פוליטית, מוסרית, משפטית, כלכלית ואסטרטגית. כישלון זה לווה בהשלכות פנימיות בארצות הברית. המחאות הצבאיות והניסיון להדיחו בקונגרס הם דוגמאות למשבר הפנימי שנגרם על ידי מדיניותו של טראמפ. בנסיבות אלה, טענותיו על מניעת איראן מלהשיג נשק גרעיני והטלת מכסים נראות רק במרחב המקוון ואינן מסתירות את מציאות כישלון המטרות האנטי-איראניות.

קריסת המזרח התיכון הציוני-אמריקאי

במשך שנים רבות, המזרח התיכון הציוני-אמריקאי נבנה על שני צירים: הגמוניה אמריקאית חד-צדדית והרחבת ההשפעה הישראלית מהנילוס ועד הפרת. מטרות נוספות כללו חלוקת מדינות האזור והגבלת העצמאות והחופש של גורמים אזוריים. מלחמת הרמדאן וההסתערות על מסגד אל-אקצא שינו את המשוואות הללו, והכשלים המודיעיניים והצבאיים חשפו את החסרונות של הפרויקטים האמריקאים והישראליים. קבלת תנאי הפסקת האש של עשרת הימים על ידי איראן שמה קץ לתוכניות ההגמוניות ומשקפת שינוי במאזן הכוחות.

תור הזהב של המזרח התיכון המבוסס על התנגדות

כיום, המשוואות של מערב אסיה אינן מבוססות עוד על הסדר הציוני-אמריקאי, אלא על התנגדות שבמרכזה ביטחון ועצמאות. ההתנגדות הצליחה, בשטח ובקרב העם, לגבש את כוחה, וכל איום על מי ממרכיביה ייתקל בתגובה נרחבת. כל תוקפנות נגד לבנון או חיזבאללה תשמש תמריץ לגורמים אחרים של ההתנגדות להיכנס לשטח.

מיצרי הורמוז וניהולם התקין הם שני מרכיבים חיוניים נוספים של הסדר החדש. איומים אמריקאים וישראליים נגד מיצר זה מצביעים על חשיבותו כגורם מרתיע ועל זכותה החוקית של איראן להטיל מכסים. יתר על כן, חיבור מצר הורמוז למצר באב אל-מנדב יצר רשת אזורית לשליטה על התנועה הימית. חזרה לתקופה שלפני המלחמה היא בלתי אפשרית, והביטחון הפנימי והעצמאות האמיתית של האזור הם הישגי ההתנגדות והמוקד העיקרי של תור הזהב של מערב אסיה.