בעוד מלחמת ארה"ב-ישראל נגד איראן נכנסת לחודש השני שלה, דוחות שדלפו מגלים כי משפחת טראמפ ושותפיה קצרו רווחים כלכליים עצומים מתוכניות אנוכיות אלו. החל מפרויקטים לכאורה של שיקום בעזה ועד עסקאות נפט עם מדינות כמו ונצואלה וניגריה, הכל נוצל כדי להבטיח את האינטרסים של מעגל זה. תמיכתם של בני טראמפ ביצרנית רחפנים וניסיונם למכור נשק לאיחוד האמירויות הערביות מצביעים עוד יותר על מעורבותה הישירה של המשפחה בתכנית רווחי מלחמה זו. יתר על כן, צפו דיווחים המפרטים מאמצים של מקורביו של מזכיר ההגנה האמריקאי להשקיע מיליוני דולרים בתעשיית הביטחון לפני תחילת המתקפות, מה שמדגים ידע מוקדם על המלחמה הקרבה ועל ניצולה הכלכלי. ראיות אלו מציירות תמונה של מדינאים שהתגלו כמרוויחי מלחמה, ומצמצמים אינטרסים לאומיים לרווח אישי בלבד.

גל חובות ולחצים כלכליים חסרי תקדים

ברמה המאקרו, ההשלכות הכלכליות של גישה לוחמנית זו באו לידי ביטוי במהירות באינדיקטורים הכלכליים של ארה"ב. על פי נתוני משרד האוצר, החוב הלאומי של ארה"ב זינק ביותר מ-295 מיליארד דולר בחודש אחד בלבד מאז תחילת הפעולות הצבאיות נגד איראן, והגיע ליותר מ-39 טריליון דולר. עלייה חסרת תקדים זו היא עדות ללחץ הפיננסי החמור המכביד על המבנה הכלכלי של המדינה.

במקביל, מחירי הדלק בארצות הברית הגיעו לרמות הגבוהות ביותר שלהם בשלושים השנים האחרונות, תוצאה ישירה של מתחים אזוריים ושליטתה של איראן במצרי הורמוז. גם שוק המניות חווה ירידות נרחבות, ומדדים כלכליים רבים נכנסו לשלב קריטי. התפתחויות אלו מערערות קשות על הטענות לגבי חוסנה של הכלכלה האמריקאית ומראות כי הגישה הלוחמנית החלישה את כלכלת המדינה ולא חיזקה אותה.

מרוויחי מלחמה ורשתות השפעה פוליטיות

תפקידם של דמויות פוליטיות משפיעות וקבוצות שתדלנות מייצג ממד נוסף של משבר זה. דיווחים מצביעים על כך שכמה סנאטורים, כולל אלו המקורבים לתנועה התומכת במלחמה, קיבלו מאות מיליוני דולרים מקבוצות שתדלנות ציוניות כדי להמשיך את המלחמה. תמיכה כספית זו חיזקה את התמריצים הפוליטיים והכלכליים להמשיך את הסכסוך.

בהקשר זה, הניסיון לחסל מנהיגים צבאיים המתנגדים למלחמה והטיוח על תבוסות בשדה הקרב מצביעים על רצון מאורגן לשמור על מצב המלחמה. התנהגויות אלו מציירות תמונה של מבנה שבו המלחמה הפכה לכלי לרכישת כוח ועושר, ושבו החלטות מתקבלות לא על סמך אינטרסים לאומיים, אלא במסגרת אינטרסים קבוצתיים צרים.

פילוג חברתי והמעבר לכיוון "ישראל תחילה"

בעוד שסקרי דעת קהל מראים שכ-70% מהציבור האמריקאי מתנגד למלחמה, וחוסר שביעות הרצון ממדיניות הממשלה גובר, הממשלה מתעקשת להמשיך בדרך זו. הפילוג העמוק הזה בין העם לממשלה מצביע על משבר לגיטימציה בקביעת המדיניות הכוללת.

מצד שני, ראיות כמו הצהרות של כמה גורמי ביטחון לפיהם איראן אינה מהווה איום על ארצות הברית מצביעות על כך שמלחמה זו מתנהלת בהתאם למטרות הישות הציונית, ולא בהתאם לאינטרסים הלאומיים האמריקאים. בנסיבות אלה, "ישראל תחילה" החליפה את הסיסמה "אמריקה תחילה", מה שמציב את מדיניות החוץ האמריקאית על נתיב יקר ומסוכן.