עם תום מועד התקיפה של 48 השעות שהציב דונלד טראמפ נגד תשתיות האנרגיה האיראניות אם מיצרי הורמוז לא ייפתחו מחדש, ההכרזה על דחיית התקיפות בחמישה ימים והטענה לקיום שיחות עם גורמים איראניים - אותן הכחישה טהרן בתוקף - עשויות לייצג טקטיקה חדשה מצד ארצות הברית והמשטר הציוני לשבירת הקיפאון הפוליטי והצבאי. במקום לייצג שינוי אמיתי במהלך העימות, גישה זו היא שילוב של לחץ פסיכולוגי, ניהול דעת קהל ויצירת מנוף מוגבל ומסוכן מאוד בשטח.

במשך יותר מעשרה ימים, ארצות הברית והמשטר הציוני נפלו למלכודת האסטרטגיה המעוצבת היטב של איראן. לאחר שתקפו את כל המטרות המיועדות מבלי להשיג את התוצאה הרצויה, הם הגיעו למבוי סתום פוליטי וצבאי. לעומת זאת, איראן שמרה על כוח האש האפקטיבי שלה, שיפרה את דיוקה ויכולות ההרס שלה וניהלה את התנועה במצרי הורמוז. במקביל, היא תפסה את היוזמה בשטח ובעולם, והרחיבה את היקף המינוף הכלכלי האפקטיבי שלה.

בנסיבות אלה, אף אחד מהצדדים לא התייחס ברצינות לתכסיס של טראמפ להכריז באופן חד-צדדי על משא ומתן מתמשך, בונה ויעיל עם איראן - משא ומתן שאינו קיים בפועל - ובמקביל להכריז על ייאושה של וושינגטון בשטח. התקשורת האמריקאית הכירה בכך וחיזקה זאת; כל המשא ומתן האמריקאי עם איראן היה הונאה מלכתחילה, ו"המשא ומתן" האמריקאים לא נכנסו לשיחות בתום לב. ההבדל כיום הוא שאיראן מסרבת להשתתף במשא ומתן האנונימי הזה, מה שמאלץ את טראמפ לבדות פקידים איראניים פיקטיביים שלכאורה מסכימים כמעט לכל הדרישות האמריקאיות.

רמת תמרון פוליטי זו היא מעבר להבנה ומצביעה על מלחמה פסיכולוגית ותקשורתית ממוקדת. בהקשר זה, ההשעיה הזמנית של פעולות צבאיות אינה נועדה לסלול את הדרך לדיפלומטיה, אלא לשמש כהפסקה מבצעית - שנמשכת ללא הפוגה בחזיתות אחרות מלבד תשתיות - להתארגנות מחדש; הפסקה שעשויה להוביל לפריסת כוחות מחדש, חיזוק הגנות בעלות הברית האזוריות, השלמת מחזורי מודיעין והגברת המוכנות לשלבים הבאים של הסכסוך. מצב זה משקף אסטרטגיית ניהול זמן שמטרתה להגביר את הלחץ, לא להקל עליו.

בנוסף לחתירה של טראמפ לגישה חדשה, מרכזי המבצעים הפסיכולוגיים של הישות הציונית, שפעלו באופן לא רשמי, ניסו לנצל את הנסיבות הנוחות כדי להגביר את לוחמת המידע בתוך הממסד הפוליטי והצבאי האיראני. ראוי לציין גם את הניסיון ליצור דיכוטומיה של "משא ומתן מול מלחמה" מבית ולזרוע פסימיות כלפי המובילים את המאמץ המלחמתי, כולל מוחמד באגר ג'ליבאף. מבצע זה הוא חלק מאסטרטגיית לוחמה היברידית שנועדה להחליש את הלכידות הפנימית ובמקביל להגביר את הלחץ החיצוני.

הערכה אסטרטגית של מסגרת הזמן של חמשת הימים

אין לראות את תקופת חמשת הימים שהוכרזה על ידי דונלד טראמפ כהזדמנות למשא ומתן, אלא כתקופה של הכנה מבצעית והתמקמות. בהתחשב בממדים המורכבים והמסוכנים של כל פעולה צבאית בחוף הדרומי של איראן ובאיים, אשר, למרות היותה בלתי סבירה ביותר, עלולה להפוך לתבוסה אסטרטגית בלתי הפיכה עבור ארצות הברית, הכנה לפעולות כאלה תוך חמישה ימים אינה צריכה להתפרש בהכרח ככוונה אמריקאית נחרצת להשתתף במבצע כזה.

מטרות פוטנציאליות כוללות חיזוק הגנות המדינות הערביות באזור וישראל, פריסה ומיקום מחדש של כוחות אמריקאים נוספים באזור, ותמרון ושליטה בשווקים הפיננסיים העולמיים. ניתן לראות זאת יותר כניסיון להצהיר על איום מאשר אינדיקציה אמיתית למוכנות לביצוע פעולה. במקביל, ניתן להשתמש בתקופה זו להשלמת איסוף מודיעין, גילוי ומעקב אחר תקשורת רשמית, והנחת היסודות לפעולות ממוקדות, כולל התנקשויות.

ללא קשר למטרות העיקריות ולמסעות הדיסאינפורמציה שמנהלות ארצות הברית והישות הציונית, המדינה, ובמיוחד כוחותיה המזוינים, חייבים להיות מוכנים לחלוטין להתמודד עם התרחישים הגרועים ביותר ועם פעולות ההטעיה של האויב. זה דורש שמירה על מוכנות מלאה וחיזוק יכולות ההגנה, תוך קידום שקדני של אסטרטגיית התנגדות מוצלחת וחכמה שתכריח את האויב למצב של שיתוק.

בנסיבות אלה, לא תהיה תקווה למשא ומתן אמיתי עד שיצוצו ראיות אובייקטיביות לתגובת התוקפן.