איומו האחרון של דונלד טראמפ לתקוף את תשתית החשמל והאנרגיה של איראן, ללא קשר להשלכות המעשיות שלו, חושף יותר מכל את עמדתו של נשיא מדינה המציגה את עצמה כתומכת בזכויות אדם, שלטון החוק והמאבק בטרור, אך מאיימת בגלוי על מדינה ריבונית בהתקפות על תשתיותיה החיוניות - מעשה המהווה דוגמה מובהקת לפשע מלחמה על פי המשפט הבינלאומי. איום זה מגיע בתקופה שבה, בעקבות התקיפה על מצפה הכוכבים סאות' פארס, טען טראמפ כי המבצע בוצע ללא ידיעת ארצות הברית ועל ידי ישראל, ואף פנה לאיראן להימנע מנקמה. כעת, שינוי דעתו מדגים כי הצהרות אלה לא היו רק חוסר כנות, אלא גם ניסיון להתחמק מאחריות למתקפה מתואמת.
בנסיבות אלה, מדינות אירופה וכמה גורמים אזוריים שהתמקדו אך ורק בגינוי תגובת איראן תוך הימנעות מכל אזכור של פעולותיהן התוקפניות של ארצות הברית וישראל עומדים בפני מבחן אמיתי: האם ימשיכו במדיניות השתיקה והשותפות שלהם, או שמא יכירו במציאות בשטח ובעובדות המשפטיות? שתיקה זו אינה מסמלת רק ניטרליות; זה גם מרמז על סוג של השתתפות עקיפה בתהליך שעלול להוות סיכונים חמורים לביטחון האזור והעולם.
מדינות אלה חייבות כעת להבין שהצד שיש להפעיל עליו לחץ לקחת אחריות הוא ארצות הברית והמשטר הציוני, ולא איראן.
וושינגטון במלכודת הורמוז: טענה שקרסה
יש לנתח את האיום של טראמפ בהקשר של המצב הנוכחי בשטח. טענתו הקודמת לפיה ארצות הברית אינה זקוקה לאנרגיה מהמפרץ הפרסי איבדה לחלוטין את זוהרה לאור הלחץ הגובר לשמור על מיצרי הורמוז פתוחים. סתירה לכאורה זו מדגימה כי מיצרי הורמוז נותרו אחד העורקים החיוניים ביותר של הכלכלה העולמית, וכי כל שיבוש בו משפיע ישירות על האינטרסים המערביים.
האסטרטגיה של איראן לניהול מיומן של התנועה בנתיב מים אסטרטגי זה הצליחה לשנות את מאזן הכוחות, ולגזול את היוזמה מוושינגטון. דבר זה אילץ את ארצות הברית לנקוט באיומים יקרים ומסוכנים במקום להשתמש באמצעים קונבנציונליים - איומים המעידים יותר על בלבול אסטרטגי מאשר על יעילות מבצעית.
הרתעה יעילה: עמוד התווך האסטרטגי של טהרן
ניהול מיצרי הורמוז הוא חלק מאסטרטגיית הרתעה רחבה יותר שנועדה לשלוט ברמת המתח ולהפעיל לחץ ממוקד. אסטרטגיה זו אינה מבוססת על תגובות רגשיות, אלא על חישובים פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים מדויקים.
ניסיונה של איראן בהתמודדות עם איומים ופעולות העבר, ובמיוחד תגובתה החזקה והנחרצת למתקפת האויב האמריקאי-ציוני על התשתית של דרום פארס, הוכיחה כי נסיגה אינה אופציה. להיפך, כל לחץ חדש יכול לחזק את הלכידות הפנימית ולבסס את האמון בדרך הנבחרת. לכן, איומיו של טראמפ לא רק משפיעים על חישוביה של טהרן, אלא גם עשויים לתרום לחיזוק אסטרטגיה זו.
סכסוך תשתיות: תחילתו של מחזור משבר
פגיעה בתשתיות החשמל והאנרגיה של איראן תעורר ללא ספק תגובה רב-גונית והדדית. העמדה המפורשת של הממסד הצבאי האיראני בנושא זה מדגימה שכל תוקפנות עלולה להסלים את הסכסוך כך שיכלול את התשתיות החיוניות של האזור כולו.
בתרחיש כזה, האנרגיה, טכנולוגיית המידע ותשתיות קריטיות אחרות של המדינות המעורבות יהפכו למטרות לגיטימיות לתגובה. ניסיון העבר הראה כי לאיראן יש גם את הרצון וגם את היכולת לתרגם איומים לפעולה. דבר זה עלול להפוך במהירות עימות מוגבל למשבר כולל - משבר שתוצאותיו יתרחבו הרבה מעבר לתחום הצבאי, ויכללו ממדים כלכליים, חברתיים ואפילו ביולוגיים רחבים עבור ישראל והמדינות הנתפסות כאיום באזור.
הפסקות חשמל, שיבושים במתקני התפלה ויצירת משברי פרנסה באזור הן רק חלק מההשלכות הפוטנציאליות של סכסוך כזה. עם זאת, בהתחשב בגיאוגרפיה העצומה ובמשאביה המגוונים, איראן נחשבת פחות פגיעה ממדינות אחרות באזור.
דילמת המשבר: תרחיש סגירת מיצרי הורמוז
נכון לעכשיו, איראן טרם סגרה לחלוטין את מיצרי הורמוז, מה שמגביל את פעולותיה לניהול התנועה הימית - גישה שהעניקה לה גמישות אסטרטגית ניכרת. עם זאת, המשך הלחימה עלול לשנות מצב זה.
סגירה מוחלטת של מיצרי הורמוז תביא לשלב חדש במשבר, שלב שבו העלויות הכלכליות והביטחוניות עבור ארצות הברית ובעלות בריתה יגדלו משמעותית. בנסיבות כאלה, המיצר יהפוך למוקד של משבר עולמי, שישפיע על שוקי האנרגיה, הסחר הבינלאומי ואף על היציבות הפוליטית של מדינות רבות.
התגובות השליליות בתקשורת המערבית והאזורית לאיום של טראמפ מדגימות חששות רציניים, אפילו בתוך המחנה המערבי עצמו, לגבי השלכותיה של גישה זו. חששות אלה מצביעים על כך שהמשך דרך זו עלול לסבך את וושינגטון במלחמה יקרה וממושכת - מלחמה שלא רק שלא תניב שום רווחים אלא גם תחליש עוד יותר את מעמדה העולמי של אמריקה.
הימור מסוכן וחסר תועלת
ניתוח ריאליסטי של המצב מגלה כי האיום של טראמפ הוא יותר הימור פוליטי במצב אסטרטגי קשה מאשר אופציה מעשית. מכיוון שהוא אינו יעיל, איום זה לא רק שלא ישנה את התנהגותה של איראן, אלא גם עלול להרחיב את היקף המשבר ולסבך את העניינים עבור ארצות הברית ובעלות בריתה.
משוואת מיצרי הורמוז הוכיחה כי ניהול איראני חכם וממוקד איפשר לטהרן לתפוס את היוזמה באחד האזורים הרגישים ביותר בעולם. בהקשר זה, כל צעד חפוז מצד וושינגטון לא רק שלא יצליח לפתור את המשבר, אלא גם יסלים אותו לרמה מורכבת ויקרה יותר; דרך פעולה שתוצאתה תלויה, מעל הכל, ברצונה של טהרן ובתנאיה.