יום לאחר שנשיא ארה"ב ההזוי דיבר על האפשרות לשנות את גבולותיה הגיאוגרפיים של איראן, הוא נקט צעד נועז נוסף בחוצפה הפוליטית שלו, הפעם באיום גלוי על העם האיראני ועל הציוויליזציה שלו. בבוקר יום שלישי, דונלד טראמפ איים שאם זרימת הנפט דרך מיצרי הורמוז תופסק, הוא ישגר התקפות שיקומו את שיקום איראן לבלתי אפשרי. הוא כתב בדף הרשתות החברתיות הרשמי שלו: "אם איראן תנקוט פעולה כלשהי כדי לעצור את זרימת הנפט דרך מיצרי הורמוז, ארצות הברית תפגע בהם פי 20 חזק יותר ממה שנפגעו אי פעם". הוא הוסיף: "בנוסף, נתמקד במטרות רכות, שיהפכו את שיקום איראן כאומה לכמעט בלתי אפשרי - מוות, אש והרס יגברו". הצהרותיו היהירות, וכמובן ההזויות, של טראמפ חושפות שוב את אופייה חסר החוק והלא מוסרי של הפוליטיקה הבינלאומית בעולמנו כיום. הצהרותיו החוזרות ונשנות והרבות על שינוי גבולות והרס מדינה צריכות לגרום לכל אנשי המצפון בעולם להיות מודעים לאופיו הקיצוני והברברי ולאלץ ממשלות לנקוט פעולה. עם זאת, האקלים הפוליטי הבינלאומי המזוהם מונע ממדינות וארגונים בינלאומיים לנקוט עמדה ברורה. זוהי מציאות מרה שכבר באה לידי ביטוי בזירה הפוליטית העולמית, ובמיוחד בשתיקתה של הקהילה הבינלאומית בנוגע לפשעי הציונות בני שנתיים נגד העם המדוכא של עזה.

חזרה לשפת האיומים והרס המדינה אינה סימן לכוח, אלא אינדיקציה ברורה לאובדן השליטה וההיגיון במדיניותן של מעצמות גדולות. כאשר שחקן סמכותי ויהיר מדבר לעולם על "ריסוק" מדינה, הוא למעשה חושף את חרדתו האסטרטגית ומתעלם מהסדר הבינלאומי שהוא טוען שהוא מגן עליו. האיום הקיומי על מדינה בעלת היסטוריה ארוכה וציוויליזציה עתיקה הוא שפה המשמשת לביטול נורמות. בתורת ה"ביטוח", שיח האיום הקיומי הוא כלי להפיכת משבר לתירוץ לפעולה לא קונבנציונלית. הפוליטיקאי המדבר על הרס מוחלט של אומה או ציוויליזציה מבקש, למעשה, ליצור מרחב "יוצא דופן"; מרחב שבו כללי המוסר, זכויות האדם והמשפט הבינלאומי אינם חלים. שפה זו, למרות הופעתה הכוחנית, מעידה על חוסר שכנוע והיגיון, משום שכוח אמיתי טמון ביכולת לנהל משבר באמצעות היגיון ודיפלומטיה, לא בהכחשת קיומו של האחר. יחד עם זאת, שיח זה חושף את גישתו המאיימת של הדובר. רטוריקה הרסנית מנסה באכזריות לפגוע בציבור לא רק בנשק אלא גם על ידי הטמעת תחושת חוסר אונים. שפה זו, בדרכה שלה, מבקשת ליצור "פחד אסטרטגי" בקרב העם האיראני כדי לערער את כוח ההרתעה הפסיכולוגי שלו. עם זאת, הניסיון ההיסטורי, ובמיוחד מאבקיו ההיסטוריים של העם האיראני, מוכיח כי אסטרטגיה זו לעתים קרובות מתבטאת כבמה. מדינה מאוימת בדרך כלל אינה נכנעת לפחד; אלא, היא מבקשת לחזק את הלכידות, זהותה ואת זיכרונה התרבותי. לעומת זאת, האמינות המוסרית של הישות המאוימת נפגעת בעיני דעת הקהל העולמית, והלגיטימציה של כוחה הצבאי נחלשת.

איומים אלה אינם שונים כל כך מטרור מדיני. על פי המשפט הבינלאומי, איום השימוש בכוח נגד שלמותה הטריטוריאלית, הזהות הלאומית והמורשת התרבותית של מדינות אסור. כל רטוריקה המבטיחה השמדה פיזית או תרבותית של אומה מהווה טרור מדיני. כאשר ממשלה משתמשת בשפת ההשמדה במקום בשפת החוק, היא למעשה הורסת את יסודות הסדר העולמי שבנתה. יחד עם זאת, איום הרסני זה הוא ניסיון להסוות חולשה מאחורי תצוגה של אלימות מילולית.

המאה ה-21 היא עידן של דומיננטיות תקשורתית על משמעות. במרחב זה, כל מילה יכולה להיות כדור או מגן. פוליטיקה המכחישה את קיומן של אומות אינה בונה ציוויליזציה או ביטחון; היא הורסת את הלגיטימציה שלהן. עבור חברות בעלות רקע היסטורי ותרבותי כמו איראן, התגובה היעילה לרטוריקה יהירה זו טמונה בהגדרה מחדש של כוח בכל התחומים. משמעות הדבר היא דבקות בעקרונות של ציוויליזציה שתמיד ראתה בתרבות, ידע וצדק בסיס לכוח, מאות שנים לפני שרבים מהאיומים הללו הופיעו. ההגזמות ההזויות של טראמפ יעוררו, במוקדם או במאוחר, זעם בקרב מצפונם החופשי של עמי העולם, ויובילו לגלי התנגדות ומחאות נרחבות, כפי שאנו עדים להן היום ברחובות ספרד, ואשר יתפשטו בקרוב לחלקים אחרים של העולם.