מרץ נסע לבייג'ינג בתקופה של חוסר שביעות רצון נרחב בגרמניה בנוגע לביצועיה הכלכליים ומדיניות החוץ של הממשלה. מחירי מלחמת אוקראינה, הקיפאון התעשייתי והלחצים העומדים בפני האזרחים להבטיח צרכים בסיסיים הציבו את הממשלה במגננה. בהקשר זה, יש לראות את הביקור בסין כניסיון להשיג הצלחה במדיניות חוץ עם פונקציה צרכנית מקומית - הצלחה שתסייע בשיקום תדמית הממשלה.
הדגש של מרץ על "תחרות הוגנת ושקופה" ביחסים הכלכליים עם סין, יחד עם המשלחת הכלכלית הגדולה וחתימת הסכמים בנושא שינוי אקלים ותעשייה, מדגים כי ברלין זקוקה לפוטנציאל של השוק הסיני יותר מתמיד. צורך זה אינו נובע מעמדת כוח, אלא מצורך כלכלי דחוף. כתוצאה מכך, מדיניות החוץ הפכה לכלי לבלימת משבר הלגיטימציה המקומית.
אירופה פונה מזרחה
עמדתו של מרץ בנוגע לצורך לפתור סוגיות מוניטריות וסחר דרך האיחוד האירופי משקפת מגמה רחבה יותר ביבשת. מנהיגים אירופאים הלכו בעבר בעקבות בייג'ינג. דבר זה מדגים בו זמנית כי אירופה מעצבת מחדש את מדיניותה המתמקדת בסין.
ואכן, ניתוק או צמצום הקשרים עם רוסיה, תלות יקרה באנרגיה ובנשק אמריקאים, ולחצים אינפלציוניים הנובעים מהמלחמה באוקראינה דחפו את אירופה לגיוון שותפותיה הכלכליות. סין אינה נתפסת עוד רק כשותפת סחר, אלא גם כציר גיאופוליטי. בעוד שהאירופאים עשויים לבחון היטב את השפעת יחסיה של בייג'ינג עם מוסקבה, המשקל הכלכלי של המשבר הפנימי באירופה גובר בהרבה על שיקולים גיאופוליטיים.
מגמה זו מצביעה על שינוי במאזן הכוחות העולמי; שינוי שאילץ את אירופה להתרחק ממדיניות סמכותנית ולאמץ מעורבות מבוססת אינטרסים.
הקרע הטרנס-אטלנטי והכרה בסדר חדש
התלות הביטחונית והכלכלית של אירופה בארצות הברית, שנמשכת שמונה עשורים, ניצבת בפני אתגר רציני. סכסוכי סחר, מכסים חד-צדדיים שהטילה וושינגטון והוצאות ביטחון מוגברות חשפו את הקרע הטרנס-אטלנטי. מרץ דיבר בעבר על הצורך להעריך מחדש את התלות הביטחונית והכלכלית של אירופה, ואף קבע כי הגישה האנטי-בריקס מוטעית.
הביקור בסין בנסיבות אלה אינו רק צעד טקטי, אלא נושא מסר אסטרטגי: קבלה הדרגתית של סוף הסדר החד-קוטבי הממוקד בארה"ב. ההתאמה של גישה זו לפערים שנחשפו בפגישות כמו דאבוס ועידת הביטחון של מינכן מצביעה על שינוי בשיח בבירות אירופה.
אירופה הבינה שבסדר המתהווה, תלות מוחלטת בארצות הברית לא תבטיח לא ביטחון בר-קיימא ולא צמיחה כלכלית. לכן, המעבר מזרחה הוא חלק מאסטרטגיית איזון חדשה.
סתירות אסטרטגיות באירופה
למרות שינוי זה, אירופה נותרה שקועה בסתירות מהותיות. תמיכה צבאית מתמשכת באוקראינה, התעקשות על מדיניות סנקציות מקיפה והטיה פוליטית במשברים בינלאומיים, כולן סותרות טענות לעצמאות אסטרטגית. דו-צדדיות זו מגבילה את יכולתה של אירופה לתמרן בהתמודדות עם מעצמות עולות.
בעוד שהתקרבות לסין עשויה למתן חלקית את הירידה ההדרגתית במעמדה העולמי של אירופה, מאמצים אלה לא יניבו תוצאות מתמשכות ללא הערכה מחודשת של התנהגויות התערבותיות וסנקציות. יש לראות את ביקורו של מרץ בבייג'ינג כצעד לקראת קבלת המציאות של הסדר החדש - סדר שבו רב-קוטביות גמישה החליפה את החד-קוטביות האמריקאית.