הדבר נאמר במכתב רשמי שכתבה אנסארי למזכ"ל האו"ם, בו הביעה את דאגתה מההשלכות הסביבתיות של פעולות צבאיות במערכת אקולוגית רגישה ושברירית זו. היא הצביעה על ההתפתחויות האחרונות ועל המיליטריזציה הגוברת של אזור המפרץ הפרסי הרגיש וים עומאן על ידי הממשל האמריקאי, כמו גם על איומי תוקפנות צבאית נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן.
במכתבה הדגישה סגנית הנשיא כי "המשך האיומים הצבאיים באזור המאוכלס בצפיפות בתשתיות נפט, גז, פטרוכימיה וימיות הוא דוגמה ליצירת מצב מסוכן לשלום, לביטחון ולסביבה ברמה האזורית והעולמית כאחד".
אנסארי הסבירה כי "על פי עיקרון 21 של הצהרת שטוקהולם משנת 1972 ועיקרון 2 של הצהרת ריו משנת 1992, לפיו מדינות אחראיות להבטיח, כל פעולה צבאית המובילה לזיהום ימי נרחב, הרס בתי גידול חופיים או פגיעה במגוון הביולוגי יכולה להיחשב כהפרה של התחייבויות בינלאומיות מקובלות הקשורות למניעת נזק חוצי גבולות".
במכתב נכתב גם כי, על פי סעיף 55 לפרוטוקול הנוסף הראשון משנת 1977 לאמנות ז'נבה, יש להגן על הסביבה הטבעית במהלך סכסוכים מזוינים מפני נזקים נרחבים, חמורים וארוכי טווח. אמנת 1976 בדבר איסור שימוש צבאי או עוין אחר בטכניקות לשינוי סביבתי (ENMOD) אוסרת גם על כל שימוש עוין בטכניקות לשינוי סביבתי בעלות השפעות נרחבות, קבועות או חמורות.
ראש ארגון הגנת הסביבה הוסיף, בהתייחסו למלחמות קודמות באזור, כי הניסיון מסכסוכים צבאיים קודמים באזור - כולל התקפות על מתקני נפט ותעשייה - הראה כי ההשלכות הסביבתיות של פעולות כאלה אינן מוגבלות לזמן או לאזור ספציפיים, אלא יכולות להשפיע על דורות מרובים; החל מזיהום נפט נרחב ועד לפליטת מזהמים רעילים, הרס מערכות אקולוגיות של שוניות אלמוגים ואיומים על בריאותן של קהילות חוף.
במכתב זה, קראה עוזרת הנשיא למזכ"ל האו"ם, בהתאם לסעיפים 99 ו-34 של מגילת האו"ם ותוך שימוש בסמכויותיו, לתת עדיפות לנושא האיומים הסביבתיים הנובעים מהסלמת המיליטריזציה באזור.
היא גם ביקשה מסוכנויות האו"ם המיוחדות הרלוונטיות להעריך סיכונים סביבתיים פוטנציאליים באזור ולאמץ מנגנוני מניעה. היא הדגישה את המחויבות המלאה לחוק הסביבתי הבינלאומי, וקבעה: "אנו בטוחים שבאמצעות מאמציך, ניתן למנוע אסונות סביבתיים באזור, ולשקם את האמון הפגוע של העם במנגנונים ובמוסדות בינלאומיים."