טענתו של נתניהו על יצירת ציר חדש הכולל את הודו, מדינות ערב, אפריקה, קפריסין ויוון היא יותר תעמולה מאשר מציאות. בטענה זו, הוא מנסה להסיט את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מלחצים פנימיים וכשלים פוליטיים וחברתיים בשטחים הכבושים. המשבר הכלכלי, חוסר היכולת לשלוט בעזה והבידוד הבינלאומי של הישות הציונית יצרו את התנאים לנתניהו לעסוק בתנועות דיפלומטיות. עצם אזכור מדינות מסוימות והכללה על אחרות מדגימים כי הציר שהוא מדמיין חסר כל בסיס ממשי בפוליטיקה האזורית והוא רק כלי להישרדותו הפוליטית.
הכרה בקונספירציה האמריקאית-ציונית
היישור של טענתו של נתניהו עם פעולותיהן הברורות של ארצות הברית והישות הציונית מגלה כי הציר האשלייתי שלו הוא חלק מתוכנית אזורית רחבה יותר. פעולות ארה"ב, החל מפירוק חיזבאללה מנשקו והקמתו מחדש של בסיסים צבאיים בסוריה ועד לשחרור כוחות דאעש ולחץ לשינוי פוליטי בעיראק, כולן חלק ממאמץ לצמצם את האוטונומיה האזורית ולכפות מדיניות הגמונית. הטענה על יצירת ברית חדשה היא רק כיסוי להמשך מדיניות כושלת ורציחות יקרות. מטרתה העיקרית היא לערער את האינטגרציה המקומית ולערער את היציבות באזור, מה שמאפשר לישות הציונית ליצור מראית עין כוזבת של ביטחון וסמכות, גם אם זמנית.
דואליזם נגד אינטגרציה אזורית
מדיניותם של נתניהו והאמריקאים ליצירת דיכוטומיה כוזבת בין שיעים לסונים שואפת לספק רשת ביטחון לישות הציונית ולאינטרסים האמריקאיים. דבריו ודבריו של מזכיר המדינה האמריקאי רורי, המנתח את איראן דרך עדשה שיעית, מדגימים את הניסיון הזה לזרוע מחלוקת. צעדים כמו הגדרת קבוצות מסוימות של האחים המוסלמים כארגוני טרור נועדו כולם ליצור פילוגים בין מדינות האזור ולהפחית את יכולתן לאינטגרציה מקומית. גישה זו לא רק מונעת את כינון הביטחון המשותף באזור, אלא גם עלולה לדחוף מדינות לתגובות שליליות לטווח קצר, בעוד שקירוב ואחדות הם המפתח להתמודדות עם קונספירציות חיצוניות.
אסטרטגיה לייצוב ביטחון מקומי
בהתחשב בהתנהגותן של ארצות הברית וישראל בעבר, ובהתפתחויות הנוכחיות באזור, אסטרטגיה לייצוב ביטחון מקומי וטיפוח התקרבות אזורית סביב המטרה הפלסטינית הפכה לצורך דחוף. איראן מוכנה לשתף פעולה עם מדינות האזור כדי להשיג מטרות משותפות, בנוסף לחיזוק יכולות ההרתעה שלה. "הציר" של נתניהו לא רק שאינו תורם לבניית ביטחון, אלא גם מספק הזדמנות לאיראן ולהתנגדות האזורית להשיק יוזמות מנע ולנקוט צעדים אסטרטגיים. כל איום על טהרן או על בעלות בריתה באזור ייחשב כמתקפה על הבסיסים והאינטרסים של ישראל וארצות הברית, עם השלכות הרסניות ובלתי הפיכות שעלולות להיות.