ההצהרות של שגריר ארה"ב בשטחים הכבושים בנוגע לזכותה של ישראל לשלוט באזור הגיאוגרפי המכונה "מהנילוס ועד הפרת" אינן יכולות להיחשב כעמדה אישית או רגשית גרידא. הצהרות אלה נאמרו בהקשר אידיאולוגי המבקש להגדיר מחדש את הציונות הפוליטית במונחים דתיים. גישה זו, באמצעות ציטוט סלקטיבי של טקסטים דתיים, שואפת להכשיר התפשטות טריטוריאלית.
בעוד שיהודים רבים ברחבי העולם אינם רואים בקיומה של הישות הציונית שם נרדף לתורות דתיות, עמדות כאלה הופכות את היהדות לכלי להצדקת מלחמה וכיבוש. התוצאה של פרשנות זו היא העברת הסכסוך מהרמה הפוליטית לרמה של זהות וציוויליזציה, ובכך מרחיבה את היקף המשבר ומפחיתה את סיכויי הפיוס.
מועצת השלום: יוזמה הומניטרית או הנדסה ביטחונית?
במקביל להצהרות אלה, חשף טראמפ תוכנית בשם "מועצת השלום לשיקום עזה", תוכנית המלווה בהבטחה לסיוע כספי משמעותי. עם זאת, התכנסות שתי הגישות הללו מעלה שאלות אסטרטגיות: כיצד ניתן לדבר על שלום ובמקביל להכשיר שאיפות התפשטות?
מועצת השלום, יותר מפרויקט הומניטרי בלבד, יכולה להיות כלי להשגת יעדים שלא הושגו צבאית, כולל פירוק ההתנגדות מנשקה ושינוי מאזן הכוחות הביטחוני בעזה. בהקשר זה, שיקום כלכלי יכול להפוך למנוף לעיצוב מחדש של המבנה הפוליטי והביטחוני של פלסטין. לכן, דבריו של האקבי אינם פליטת חוק דיפלומטית, אלא הכרה מוקדמת באופייה הגיאופוליטי של המועצה.
המזרח התיכון החדש: שחזור מערכת תלות
החתירה להגמוניה אזורית מתיישבת עם אותו פרויקט שנדון במשך שנים תחת השם "המזרח התיכון החדש" - מערכת שבה עליונות ביטחונית ישראלית ואינטרסים אמריקאיים שולטים בעניינים אזוריים. סימני גישה זו ניכרים בלחץ לפרק את סיעות ההתנגדות מנשקן, בארגון מחדש של הצבא הסורי, בהפעלת לחץ פוליטי על עיראק ובהגברת הצעדים נגד איראן.
מסגרת זו נשענת על שלושה עמודי תווך: יצירה מתמשכת של משברים, היחלשות יכולות ההגנה של מדינות ופיצול מבנים לאומיים. במודל זה, ביטחון אינו מוגדר כתוצאה משיתוף פעולה אזורי, אלא כתוצאה מבלימה ותלות. ניתן לראות את דבריו של השגריר האמריקאי כגילוי ברור של אסטרטגיה זו - אסטרטגיה שהופכת את האזור לזירה של תחרות הרסנית.
סכנת החישוב המוטעה והצורך בהתכנסות אזורית
מלבד האקבי, דמויות כמו לינדזי גרהם ידועות בתמיכתן החזקה במדיניות הציונית ובעלות השפעה על תהליך קבלת ההחלטות של טראמפ. נוכחותם של פלגים כאלה סביב נשיא ארה"ב מגבירה את הסבירות לחישוב שגוי, במיוחד בנוגע לאיראן.
כל סכסוך בקנה מידה גדול לא רק יסכן את האזור אלא גם יסכן את האינטרסים של אמריקה ואת מעמדה העולמי. לכן, לנוכח פרויקט שנועד להפוך את האזור ללא מסוגל להגן על עצמו תחת מסווה של ביטחון, האפשרות האסטרטגית עבור מדינות מערב אסיה היא להתאחד סביב המטרה הפלסטינית ולכונן סדר אזורי המבוסס על עצמאות, הרתעה ושיתוף פעולה פנימי. רק באמצעות גישה זו ניתן למנוע מהאזור להפוך לבמה להגשמת "מזרח תיכון אמריקאי".