סקרים בארצות הברית מראים כי הסיכוי למלחמה נגד איראן חסר תמיכה ציבורית. סקר של Harvard-Capse/Harris שנערך בינואר מצא כי 71% מהאמריקאים מתנגדים לפעולה צבאית, אפילו בתרחיש של "התקפה בתגובה לדיכוי המפגינים". סקר של Ipsos הראה גם כי רוב האמריקאים אינם רואים אחריות בתמיכה במפגינים אנטי-ממשלתיים באיראן.
נתונים אלה מצביעים על שינוי אסטרטגי: נשיא ארה"ב לא רק נכשל בבניית קונצנזוס עולמי נגד איראן, אלא גם נכשל בהפיכת דעת הקהל המקומית. חברה שמאסה במלחמות יקרות מהססת להשתתף בסכסוך נוסף במערב אסיה, במיוחד בהתחשב בכך שפילוגים כלכליים וחברתיים פנימיים ומשבר אמון פוליטי נחשבים לעדיפויות הדחופות ביותר של המדינה.
ההון הפוליטי של טראמפ נשחק
דונלד טראמפ עלה לשלטון תחת הסיסמה "אמריקה תחילה", אך הרקורד שלו בכלכלה, הגירה, מדיניות חוץ וניהול משברים פנימיים נתקל בחוסר שביעות רצון נרחב. דיווחים מצביעים על כך שדירוג התמיכה בו ירד ל-17%, סימן ברור לירידה בפופולריות שלו.
בנסיבות אלה, האיום של פעולה צבאית נגד איראן עלול להעמיק את הפילוג במקום לחזק את מעמדה הפנימי. כאשר רוב החברה מתנגדת למלחמה, כל פעולה צבאית ללא קונצנזוס לאומי פוגעת בלגיטימציה של מקבל ההחלטות. מנקודת מבט אסטרטגית, נשיא המתמודד עם משבר אמון מבית לא יוכל לגייס תמיכה פוליטית וכלכלית באופן בר-קיימא אם ייכנס למלחמה.
צל החוויות ההיסטוריות הכבדות
הזיכרון ההיסטורי של האמריקאים ממלחמות העבר מהווה את המחסום הפסיכולוגי המשמעותי ביותר לכל מלחמה חדשה. החוויות המרות של המלחמות בווייטנאם, אפגניסטן ועיראק נותרות חיות בתודעה הציבורית. ביום השנה העשירי לפלישה האמריקאית לעיראק, סקר גאלופ הראה כי 53% מהאמריקאים ראו במלחמה טעות; ביום השנה העשרים, על פי סקר Axios/Ipsos, נתון זה עלה ל-61%.
נתונים אלה אינם רק חזרה על העבר; הם משמשים כאזהרה לעתיד. העלויות העצומות, המחיר האנושי וחוסר היציבות האזורית מזכירים לעם האמריקאי שפתיחת מלחמה היא קלה, אך סיומה אינו ודאי ויקר. מסיבה זו, סנאטורים ונציגים רבים משתי המפלגות מדגישים את הצורך באישור הקונגרס וקוראים לזהירות מפני כל פעולה חפוזה.
הקו האדום של דעת הקהל והשלכות של חישוב שגוי
טראמפ, המציג את עצמו כ"מושיע" וכאלוף הביטחון העולמי, מנסה לנהל מלחמה נגד איראן. עם זאת, הפגנות נגד המלחמה בארצות הברית ובמדינות אחרות מראות כי נרטיב זה חסר תמיכה רחבה. במקביל, הביקורת הגוברת על מדיניות החוץ של ארה"ב, ובמיוחד על יישורה הנתפס עם ישראל, בעקבות אירועי מסגד אל-אקצא, הגדילה משמעותית את העלויות הפוליטיות של כל סכסוך חדש.
יתר על כן, ניסיונה של איראן בתגובה להתנקשות בגנרל סולימאני ובתקיפה בבסיס חיל האוויר עין אל-אסד חיזק את הדעה הרווחת בחוגים אנליטיים אמריקאים לפיה לכל מלחמה פוטנציאלית יהיו בהכרח השלכות. בהקשר זה, חישוב שגוי עלול לגרור את ארצות הברית לסחרור של משברים מחריפים שמהם יהיה קשה להיחלץ.
תוצאות סקרי דעת הקהל ועמדותיהם של האליטות הפוליטיות והתקשורתיות האמריקאיות מעבירות מסר אסטרטגי ברור: החברה האמריקאית אינה מוכנה לשלם את מחירה של מלחמה נוספת. לכן, כל פעולה צבאית נגד איראן לא רק תתמודד עם תגובות אזוריות שליליות, אלא גם עלולה לעורר משבר פנימי בתוך הבית הלבן. בסדר עולמי במעבר, לגיטימציה פנימית חשובה לא פחות מכוח צבאי, אלמנט שנשחק בצורה מסוכנת במשוואה של טראמפ כיום.