בשנים האחרונות, גרהם ביקש להציג את עצמו לא רק כסנאטור רפובליקני, אלא גם כמתווך ואוכף של טראמפ; דמות שדרכה עוברות כל ההחלטות החשובות בבית הלבן. תיאור זה התרחב ממדיניות פנים למדיניות חוץ. נוכחותו בתל אביב ודבריו המעודדים לציונים היו ניסיון לחזק את הרעיון שאין מחלוקת בין טראמפ לנתניהו, וכי המסלול העתידי נקבע מראש.
בטענה שהוא "השמיד את המדינה המובילה בעולם שנותנת חסות לטרור" ובמתווה תרחיש לקריסת גורמי ההתנגדות, גרהם ניסה להציג את עצמו כמושיע ביטחון ישראל; עם זאת, כתבים אלה משקפים סרחוני מלחמה ולא הסתמכות על המציאות בשטח. במציאות, הוא ממלא שני תפקידים בו זמנית: הסנדק של טראמפ והסנדק של ישראל.
הדואליות של מלחמה ומשא ומתן
האסטרטגיה של גרהם מבוססת על דיכוטומיה פשטנית: או משא ומתן המוביל ל"כניעת איראן", או מלחמה ש"מוציאה את הכל". מסגור מכוון זה מגיע בתקופה שבה טראמפ, לאחר פגישתו עם נתניהו, הדגיש את הצורך להמשיך בתהליך המשא ומתן.
בטענה ל"הזדמנות היסטורית" ול"מעמדה החלש ביותר" של איראן, גרהם מנסה לדחוף את תהליך קבלת ההחלטות לכיוון האופציה הצבאית. זוהי טכניקה קלאסית של לחץ מקסימלי בספרות הביטחון: הטמעת תחושת דחיפות, הגזמת ההזדמנות והמעטה בעלויות. אך ניסיון אמריקאי מהעבר באזור הראה כי פתיחת מלחמה עשויה להיות קלה, אך סיום המלחמה לעולם אינו נשלט באמת על ידי היוזם.
קנוניה עם נתניהו: התחמקות מאחריות
הקנוניה בין גרהם לנתניהו ניכרת בבירור בניסיונם לכפות את אופציית המלחמה על מבנה קבלת ההחלטות האמריקאי. גרהם מבקש לרשום את ההחלטה על שמו של טראמפ, תוך שהוא מעביר את האשמה לבית הלבן. הוא מציג את עצמו כאסטרטג, לא כמקבל ההחלטות האולטימטיבי - מודל המאפשר להימנע מהשלכות של משבר בקנה מידה גדול.
בהקשר זה, ביטחון משווק לתושבי השטחים הכבושים על חשבון חוסר ביטחון ברחבי האזור כולו. עם זאת, ניסיון שטח עדכני הראה כי מנגנון הביטחון הישראלי עמד בפני אתגרים מהותיים לאחר הפשיטה על אל-אקצא, וכי לא ניתן לתקן זאת באמצעות רטוריקה של מלחמה.
סיוט אסטרטגי לוושינגטון
איראן נכנסה למשא ומתן תוך הסתמכות בו זמנית על יכולות ההרתעה שלה. תמרונים אחרונים ומוכנות הכוחות המזוינים שלחו מסר ברור לגבי נחישותה ההגנתית של טהרן. המשוואה של גרהם מבוססת על הנחת היסוד של "מלחמה קצרה ומכרעת", אך המציאות הגיאופוליטית של האזור אינה תומכת בתרחיש זה.
כל סכסוך בקנה מידה גדול לא רק שלא יצליח להבטיח את ביטחונה של ישראל, אלא גם עלול לסבך את ארצות הברית במלחמת התשה עם השלכות כלכליות, פוליטיות וביטחוניות קשות. מלחמה כזו עשויה להתחיל בהוראת וושינגטון, אך לא בהכרח תסתיים בהחלטתה. בנסיבות כאלה, אשליית ההגמוניה האמריקאית עלולה להפוך לסיוט אסטרטגי עבור ארצות הברית.