הטענה האמריקאית שסין ביצעה ניסוי גרעיני סודי מגיעה בתקופה בה וושינגטון עצמה מבקשת בגלוי לחדש את הניסויים הגרעיניים. הוראתו של טראמפ לחדש את ניסויי הנשק הגרעיני וניסיונו לנרמל התנהגות זו מדגימים כי האשמת סין היא רק כלי להצדקת פעולותיה המסוכנות של אמריקה, ולא דאגה אמיתית לביטחון העולמי. בהקשר זה, ההאשמות הגרעיניות בו-זמניות נגד איראן, רוסיה וסין הן סוג של מניפולציה של דעת הקהל ליצירת "חיץ אסטרטגי" עבור וושינגטון.

מלכודת האמנה: שליטה באחרים ללא התחייבות
הכישלון המעשי של אמנת START החדשה וההצהרות הרשמיות של גורמים אמריקאים בנוגע לחוסר יעילותה חושפים את האסטרטגיה החדשה של וושינגטון: עיצוב מחדש של מערכת בקרת הנשק מבלי לדבוק בהתחייבויות קודמות. מצד אחד, ארה"ב מבקשת אמנות חדשות בתנאיה שלה, ומצד שני, היא מנסה למשוך את סין למנגנון שאליו היא אינה דבקה באופן מהותי. גישה זו אינה בקרת נשק, אלא בלימה גיאופוליטית בו-זמנית של רוסיה וסין במסווה של אמנות כפויות.
התמודדות עם הסדר העולמי הרב-צדדי החדש
יש לראות את התביעות הגרעיניות נגד סין בהקשר רחב יותר הכולל את פעולות ארה"ב נגד ונצואלה, לחץ סחר על סין ורוסיה, תכנון הסכם השלום האוקראיני להרחקת מוסקבה מבייג'ינג, ותמיכה ללא תנאי בישראל כדי לערער את היציבות במערב אסיה. פעולות אלה מדגימות בבירור את המאמץ האמריקאי להחליש את המסדרונות הכלכליים של סין ולהתמודד עם הסדר העולמי הרב-קוטבי החדש. עיתוי התביעות הללו, המקביל למשא ומתן הגרעיני האיראני ולמבוי הסתום אליו הגיעה אמנת START החדשה עם רוסיה, מצביע גם על מאמץ מתואם נגד הסדר הגרעיני החדש.
משבר הלגיטימיות של מוסדות בינלאומיים
האשמת ארצות הברית נגד סין אינה תקפה מבחינה משפטית משום שהגוף האחראי על חקירת פעילותן הגרעינית של מדינות הוא הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית), ולא וושינגטון. שתיקתה של ה-IAEA בנוגע לחובות פירוק נשק גרעיני של מדינות בעלות נשק גרעיני, יחד עם התנהגותה המוטה פוליטית כלפי מדינות כמו איראן, ערערה את הלגיטימיות של המוסד. סטנדרט כפול זה לא רק מאיים על הביטחון העולמי אלא גם מוביל לחוסר אמון מוגבר בין מדינות ולפוטנציאל לנסיגתן ממנגנונים בינלאומיים - תהליך שבסופו של דבר יוביל לקריסת הסדר הרגולטורי הקיים.