את האווירה לאחר סבב השיחות העקיפות האחרון בין איראן לארצות הברית במוסקט ניתן להבחין ברמזים הלשוניים ודפוסי התקשורת של שני הצדדים, במקום להסתמך על הצהרות רשמיות ופרטים טכניים. אף צד, ואפילו המתווך העומאני, לא חשף פרטים על תוכן השיחות, סדר היום, רמת ההתקדמות או נקודות המחלוקת. בנסיבות כאלה, כל ניתוח הוא ספקולטיבי מטבעו ויש לערוך אותו בזהירות, תוך הימנעות משיפוטים חד משמעיים. הדבר הראשון שבולט הוא האפיון החיובי של המשא ומתן על ידי שני הצדדים. גם דונלד טראמפ וגם עבאס עראקצ'י תיארו את השיחות כ"טובות". בספרות הדיפלומטית, מונח זה מציין את יכולת הניהול של המצב ואת הכדאיות של המשך התהליך, ולא מסמן התקדמות משמעותית. הוא משמש בדרך כלל כאשר אין מבוי סתום או הסכם סופי קרוב, אלא כאשר הדיאלוג מוערך כפעיל ובר קיימא. הרמוניה לשונית זו עשויה להצביע על רמה מינימלית של הסכמה על המסגרת להמשך המשא ומתן, מבלי בהכרח לרמוז על התכנסות של מהות.
ברמת המסרים האסטרטגיים, עמדתו של טראמפ מאופיינת בדואליות מוכרת: הוא מפעיל לחץ ובו בזמן משאיר את הדלת פתוחה להסכם. אזכורו של שליחת צי צבאי לאזור, יחד עם הדגש שלו על תום הלב של הפגישה והלהיטות של איראן להגיע להסכם, יוצרים שילוב של איום והזדמנות. דפוס זה נועד בדרך כלל להשפיע על שלושה קהלים: דעת הקהל האמריקאית, בעלות ברית אזוריות והצד השני בשולחן המשא ומתן. בהקשר זה, המסר הצבאי אינו בהכרח מסמל החלטה מבצעית, אלא עשוי להיות חלק מטקטיקת לחץ פסיכולוגית לחיזוק עמדת המשא ומתן.
נקודה חשובה נוספת היא ההתמקדות המפורשת של טראמפ ב"אופי הגרעיני" של המשא ומתן. בהצהרתו הראשונה לאחר השיחות, הוא פשוט חזר והדגיש כי איראן לא צריכה להחזיק בנשק גרעיני. דגש זה הוא בעל משמעות אנליטית, שכן גורמים אמריקאים קודמים ביקשו לכלול סוגיות הקשורות לתוכנית הטילים של איראן ולמדיניות האזורית במסגרת המשא ומתן. בינתיים, איראן טענה בעקביות שהיא דנה רק בתוכנית הגרעין שלה וכי אין לה כוונה לרכוש נשק גרעיני ולא תמשיך להשיג אותו בעתיד. חפיפה זו בהגדרת היקף הדיון עשויה להצביע על בסיס משותף מינימלי להמשך המשא ומתן. כמובן, אין פירוש הדבר שלילת נושאים אחרים לחלוטין מסדר היום העתידי, אלא ייתכן שמדובר בהסדר הדרגתי וטקטי מצד וושינגטון, שלא ישנה כמובן את מדיניות איראן בשום צורה.

בהקשר זה, ראויה לציון שתיקתן של איראן ועומאן בנוגע למועד סבב המשא ומתן הבא, בניגוד להכרזתו של טראמפ על לוח זמנים. כאשר מתווך ואחד הצדדים למשא ומתן אינם מאשרים תאריך, פירוש הדבר בדרך כלל שפרטי היישום טרם סוכמו סופית, או שמשתנים מסוימים עדיין נמצאים במשא ומתן. הכרזתו המוקדמת של נשיא ארה"ב על התאריך עשויה להיות ניסיון לשמור על מומנטום, לתפוס את היוזמה בדיאלוג ולהפעיל שליטה על התהליך. לעומת זאת, ניתן לראות את היעדר האישור הרשמי מטהראן וממוסקט כעדות לשמירה על גמישות ולהימנעות ממחויבות מוקדמת ללוח זמנים ספציפי.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהמימד הישראלי. תל אביב תמיד העדיפה להרחיב את היקף המשא ומתן כך שיכלול סוגיות טילים ועניינים אזוריים. אם המסגרת הנוכחית תוגבל לסוגיות גרעיניות, הדבר עשוי להצביע על כך שהמסלול הנוכחי סוטה מהמודל הרצוי לישראל; מצב שסביר להניח שיוביל למאמצים תקשורתיים ופוליטיים מוגברים להשפיע על סדר היום. באופן כללי, בהתבסס על הנתונים הזמינים, תהליך המשא ומתן פעיל, המסגרת המהותית נותרה מוגבלת כיום, ושני הצדדים מנהלים בו זמנית את שולחן המשא ומתן ואת שלב הנרטיב. עם זאת, עד לפתיחת הפרטים הרשמיים של המשא ומתן, כל מסקנות סופיות יהיו מוקדמות מדי, והניתוחים יישארו בהכרח ברמת הערכות ותרחישים.