התנהגותה האחרונה של בריטניה בהטלת סנקציות חדשות על איראן בתואנה של הפרות זכויות אדם, תוך הבעת תמיכה בו זמנית בתהליך המשא ומתן, חשפה שוב את דפוס הכפילות העקבי של לונדון. בריטניה מציגה את עצמה כתומכת בחופש ובמוסר, בעוד שהגילויים בפרשת אפשטיין הפלילו בכירים, מהנסיך אנדרו ועד לורד פיטר מנדלסון, באחת השערוריות המוסריות הגדולות ביותר של העשורים האחרונים. מציאות זו מדגימה כי טענותיה של לונדון בנוגע לזכויות אדם אינן מבוססות על עקרונות מוסריים אלא הן רק כלי להסיח את דעת הקהל ממשברים פנימיים עמוקים וממוניטין בינלאומי פגום.
מדינה שהואשמה בפשעים נגד האנושות, סחר בבני אדם ושותפות באונס ורצח עם אינה במצב לשפוט את זכויותיהן של מדינות אחרות. טקטיקות הסחה, כגון האשמת איראן, החמרת סנקציות והדגשת משברים חיצוניים, הן פשוט ניסיון עקר לכסות על פרשה מבישה זו - פרשה שלא ניתן לפטור אותה על ידי שינוי הנרטיב.
המשבר הפנימי והנסיגה ממדיניות חוץ
יש לנתח את היסוסה של בריטניה לאור מצבה הפנימי השברירי. ממשלתו של סטארמר סובלת מירידה חדה בפופולריות, קריאות גוברות להתפטרותו של ראש הממשלה ומשבר כלכלי. הניסיון להצטרף מחדש לאיחוד האירופי, המשא ומתן להצטרפות לקרן ההגנה SIF, ואפילו הביקור בסין כדי לבלום את המשבר הכלכלי, כולם סימנים לבלבול האסטרטגי שאוחז בלונדון.
בנסיבות אלה, מדיניות החוץ האגרסיבית כלפי איראן מתפקדת כנגד עצמה; היא משמשת ככלי להקרנת תדמית כוזבת של כוח בחו"ל, בעוד שיסודות הלגיטימציה הפנימית נשחקים. סנקציות ויומרת משא ומתן הן שני צדדים של אותו מטבע: ניהול המשבר הפנימי על ידי יצירת אויב חיצוני.
הבהלה לחילוץ שכירי חרב ותפקידם של המסיתים
הרקורד של בריטניה כלפי איראן מוכיח שהיא מילאה תפקיד פעיל בהסתה לכאוס, בניהול מלחמת תפיסות ובערעור הביטחון הפסיכולוגי והחברתי של החברה האיראנית. שגרירות בריטניה וכמה מדינות אירופאיות, הפועלות מטעם ארצות הברית והישות הציונית, הפכו לחדר מבצעים לכאוס וללחץ פסיכולוגי. הניסיון הראה שבכל פעם שפרויקטים אלה של כאוס נכשלים, לונדון ממהרת ליצור טירוף תקשורתי, לעסוק בתמרונים דיפלומטיים ולהטיל סנקציות כדי להציל את סוכניה ולמזער את עלות הכישלון.
בינתיים, לונדון טרם נשאה באחריות על הפרת הנורמות הדיפלומטיות בכך שלא הצליחה להגן על משלחות דיפלומטיות איראניות בבריטניה - נושא שלא ניתן להסוות באמצעות מחוות בו-זמניות של סנקציות ומשא ומתן.
התוף החלול של אירופה והדו-צדדיות הבוטה
הטענות החוזרות ונשנות של פקידים בריטים ואירופיים על תמיכה במשא ומתן עומדות בניגוד מוחלט לביצועיהם ההרסניים במשך שני עשורים של שיחות, להפרותיהם החוזרות ונשנות של התחייבויותיהם ולמעורבותם הישירה באי השקט הפנימי של איראן. אירופה אינה עוד ישות עצמאית, אלא הפכה לכלי בידי ארצות הברית והמשטר הציוני. מכונה להוצאת הצהרות ריקות, שאפילו פקידים גרמנים הכירו בחוסר היציבות שלהן.
בינתיים, מעורבותה הפעילה של לונדון ברצח העם בעזה, דיכויה של מפגינים אנטי-ציונים ותמיכתה בטרור מדינתי הם הפרקים האחרונים בצביעותה הבוטה של ​​בריטניה. מדינה שחייבת להיות אחראית על פשעיה אינה יכולה לטעון שהיא מצילה את האנושות.