הבקשה האחרונה של פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) למשמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) "לפעול באופן מקצועי" במהלך תרגיל ימי עשויה, במבט ראשון, להיראות כהמלצה טכנית בלבד או אזהרה צבאית שגרתית. עם זאת, מבט מקרוב מגלה סתירה התנהגותית, מילולית ורעיונית עמוקה המשתרעת מעבר למשמרות המהפכה או לאיראן, וחושפת משבר מבני בשיח הביטחוני המערבי.
כזרוע הצבאית של ארה"ב במערב אסיה, CENTCOM דורשת "מקצועיות" מכוח שממשלת המארחת שלה הגדירה רשמית כ"ארגון טרור". התכנסות זו של הדרישה וההגדרה אינה רק פליטת פה או סתירה חולפת, אלא אינדיקציה ברורה לחוסר יכולתו של המערב ליישב את המציאות בשטח עם הנרטיבים האידיאולוגיים שהוא בונה.
בהיגיון הקלאסי של המשפט הבינלאומי והיחסים הבינלאומיים, "טרוריסט" נחשב לשחקן לא לגיטימי. הוא אינו צד למשא ומתן, אינו מחזיק בזכויות המלחמה המקובלות, ומוגדר למעשה כקיים מחוץ לסדר הביטחון המוכר. לעומת זאת, הפיקוד המרכזי של ארה"ב (CENTCOM) פועל על פי היגיון הפוך לחלוטין: הוא מתקשר עם משמרות המהפכה האיראניים (IRGC), שולח לו מסרים, מצפה ממנו לפעול באופן מקצועי, מזכיר לו את הכללים הבלתי כתובים של פעילות צבאית, וחשוב מכל, מכיר באופן מרומז בזכותם של משמרות המהפכה לערוך תרגילים צבאיים באזור. זוהי קבלה מעשית של מה שמוכחש ברמה הפוליטית.
שר החוץ האיראני, סייד עבאס עראקצ'י, הדגיש בחוכמה את הסתירה הזו בציוץ, תוך שימוש בתמונה פשוטה אך סמלית ביותר (החצי הכדור המערבי של ארצות הברית, בצל צהוב בצד השני של העולם, וגבולות איראן באותו צבע). הוא כתב: "הפיקוד המרכזי של ארה"ב (CENTCOM) ביקש מכוח צבאי לאומי, שהוגדר כ'ארגון טרור' על ידי ממשלת ארה"ב, לפעול 'במקצועיות'; ובמקביל, הוא מכיר בזכותו של אותו 'ארגון טרור' לערוך תרגילים צבאיים! סתירה זו היא המציאות שעומדת בפני העולם כיום, ומעניין לציין שגם ממשלות אירופה החליטו לנקוט באותה גישה."
השאלה הבסיסית כאן היא: כיצד יכולה מעצמה הפרוסה אלפי קילומטרים ממולדתה, בחוף איראן וסביב מיצרי הורמוז, להעיר על תנועות הכוחות המזוינים האיראניים בתוך שטחה הריבוני? מצב זה אינו רק סכסוך פוליטי או צבאי; זוהי היפוך בוטה של ​​מושג הריבונות בתוך מה שנקרא הסדר המשפטי הבינלאומי. מערכת המבוססת לכאורה על כבוד לגבולות, עצמאות המדינה ואי-התערבות מיושמת באופן שמנרמל נוכחות צבאית טרנס-לאומית ומצדיק "אזהרה" מפני תמרונים של כוח מקומי.
הסתירה מעמיקה כאשר אנו מבינים שגישה זו אינה ייחודית לארצות הברית. ממשלות אירופה, אשר הצהירו זה מכבר על רציונליות, רב-צדדיות ודבקות בחוק הבינלאומי, בחרו למעשה באותו נתיב. מצד אחד, הן עוסקות בשיתוף פעולה פעיל או פסיבי עם ייעוד פוליטי נגד משמרות המהפכה; מצד שני, הן מקבלות באופן מרומז את תפקידו כשחקן ביטחוני מרכזי במפרץ הפרסי. במשוואה זו, אירופה חסרה הן את היכולת לגבש נרטיב עצמאי והן את הרצון להתעלות מעל הסטנדרטים הכפולים אליהם היא נפלה שבויה.
אך מה שהפך את הסתירה הזו לבלתי נמנעת הייתה המציאות הקשה בשטח. בין אם זה התאים לחישוביה של וושינגטון ובין אם לאו, משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) ביסס את עצמו במשך עשרות שנים כמעצמה אזורית משפיעה. זה היה כוח שהוכיח את יכולות ההרתעה שלו לא באמצעות רטוריקה אלא באמצעות פעולה, החל מעימות עם קבוצות טרור תכפיריות ועד להתנגדות לתוקפנות ישירה ועקיפה. מציאות זו היא שמחייבת את הפיקוד המרכזי של ארה"ב (CENTCOM) לנקוט בשפת "ניהול התנהגות" ו"ציפיות מקצועיות" במקום הכחשה מוחלטת.
ניתן לנתח את סוגיית מצר הורמוז באופן ספציפי במסגרת זו. חופש השיט ומעבר בטוח של כלי שיט מסחריים אינם ויתור פוליטי שניתן למשא ומתן עבור איראן, אלא צורך כלכלי, ביטחוני וגיאופוליטי חיוני; צורך חשוב לא פחות עבור שכנותיה הדרומיות במפרץ הפרסי. בניגוד לנרטיב המערבי הרווח, הניסיון של העשורים האחרונים הראה כי הסיבה העיקרית לחוסר הביטחון וחוסר היציבות בנתיב המים האסטרטגי הזה לא הייתה כוחות מקומיים, אלא נוכחות מתמשכת וגוברת של כוחות חיצוניים; נוכחות שתרמה באופן עקבי להסלמת המתחים ולא להפחתם.
בהקשר זה, קריאתו של פיקוד המרכז האמריקאי למשמרות המהפכה האיראניים (IRGC) "לפעול באופן מקצועי" היא יותר הודאה לא רצויה מאשר המלצה מוסרית או טכנית: הכרה בכך שמשוואת ביטחון בת קיימא למפרץ הפרסי ולמיצרי הורמוז אינה נתפסת ללא קבלת תפקידם של משמרות המהפכה. הודאה זו, למרות הסתירות והעמימות הטבועות בה, מצביעה בבירור על שינוי במאזן הכוחות ומשבר שיח בתוך הממסד הביטחוני המערבי.
כפי שחושף הציוץ של עראקצ'י, עולמנו כיום נשלט על ידי סתירות אלו; סתירות שעשויות לשרת מטרות תעמולה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך מערערות את הלגיטימציה המוסרית והרעיונית של אלו הדוגלים בסדר עולמי. אולי השאלה המרכזית אינה עוד מי פועל "במקצועיות", אלא לאיזה שיח עדיין יש את היכולת להסביר את מציאות העולם, ואיזה, בהתחשב בסתירותיו הטבועות, קורס אט אט.