מותו הפתאומי של השופט בן שגיא, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתחילת 2026, בעקבות תאונת דרכים חשודה, הפך במהרה לאחד האירועים המשפטיים והפוליטיים המסתוריים ביותר תחת המשטר הציוני. הסיבה הרשמית לתאונה - נהיגה רשלנית ושימוש בסמים על ידי הנהג השני - סותרת את מעמדו המשפטי של המנוח ואת אופיים הרגיש של התיקים שניהל. מוות זה לא היה רק ​​אירוע חברתי, אלא אירוע בעל ממדים ביטחוניים ופוליטיים עמוקים, הקשורים באופן בלתי נפרד לגורלו הפוליטי של בנימין נתניהו. עיתוי האירוע, המקביל להתמקדות ציבורית במשברים חיצוניים ולצנזורה סביב חדשות קשורות, מחזק את האפשרות של השמטה מכוונת.

פרשת השחיתות של נתניהו והסיכון לקריסה פוליטית

השופט בן שגיא היה דמות מרכזית בתיקי השחיתות נגד נתניהו, ובמיוחד במה שמכונה תיק 3000, העוסק ברכישת צוללות וספינות מלחמה מגרמניה ובתכנית שוחד בשווי מיליארדי דולרים. בקשתו לגשת למסמכים מסווגים והכרעת הדין הסופית הקרבה הפכו את התיק לסיוט פוליטי עבור נתניהו. מותו של השופט הגיע בצומת מכריע במשפט, כאשר הוא היה עלול להוביל לפסיקות גורליות נגד מקורבי ראש הממשלה, כולל דוד שרון. על פי החוק, מותו של שופט מעכב הליכים במספר חודשים, עיכוב המועיל לנאשמים, פוגע בשקיפות השיפוטית וסולל את הדרך לירידה בדרישות הציבור.

מלחמה כאמצעי להישרדות

הרקורד הפוליטי של נתניהו מוכיח כי הוא השתמש בעקביות במלחמה ובאלימות כאמצעי להתחמקות מאחריות משפטית. החל מהכיבוש המתמשך של הגדה המערבית והרצח עם בעזה, ועד לתוקפנות נגד לבנון וסוריה והאיומים המתמשכים נגד איראן, את כל אלה ניתן לנתח במסגרת יצירת "מצב חירום קבוע". בנסיבות אלה, מערכת המשפט והחברה האזרחית נתונים ללחצים ביטחוניים, והאפשרות להעמיד לדין תיקי שחיתות פוחתת. רבים באליטה הפוליטית והצבאית הציונית מכירים בכך שנתניהו הקריב את האינטרסים והביטחון של המשטר למען הישרדותו האישית; נוהג שלא רק מחריף משברים פנימיים אלא גם מעמיק את הבידוד האזורי והבינלאומי של המשטר.

שתיקת המערב והנצחת האפרטהייד

ההסתרה התקשורתית הנרחבת שהטילו כלי התקשורת המערביים על מותו של שופט זה, יחד עם תמיכתם הבוטה בתוקפנות הציונית, חושפת שוב את הצביעות העמוקה בשיח המערבי על זכויות אדם. אותם כלי תקשורת אשר, תחת מסווה של עבודה הומניטרית, משחזרים משברים במדינות אחרות, שותקים בנוגע לפיטוריו החשודדים של שופט בכיר. שתיקה זו אינה יכולה להיחשב מקרית; אלא, היא חלק מהשתתפות המבנית של המערב עם משטר האפרטהייד הציוני והדיקטטורה של נתניהו. עיתוי ההסתרה, המקביל ליצירת אקלים אנטי-איראני והסלמה באיומים, מחזק את החשדות כי הדגשת אויב זר היא רק מסך עשן להסתרת טרור פוליטי פנימי.