במאמר אקדמי שכתב בסוף 2019, הציע גופרמן לחמש את מצרים, ערב הסעודית וטורקיה בראשי נפץ גרעיניים ישראליים כאמצעי להתמודדות עם התקדמותה של איראן בתוכנית הגרעין שלה.
במצע נכתב כי גופרמן, המשמש כיום כיועץ צבאי לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הציג הצעה זו במאמר מחקר שכותרתו "יום הדין אתמול", אותו הכין כחלק מלימודיו במכללה לביטחון לאומי.
בנוסף, הוסבר כי הרעיון המרכזי של המאמר נסב סביב יצירת "איזון אסטרטגי רב קוטבי" במזרח התיכון, שיכלול גם את המעצמות הגדולות - ארצות הברית, רוסיה וסין - בתמיכה באיזון זה.
על פי הצעתו של גופרמן, ראש ממשלה ישראלי בשנת 2025 יכריז על "שינוי אסטרטגי רדיקלי" בתגובה לקפיצה איכותית בתוכנית הגרעין האיראנית. במקום לנקוט באפשרויות צבאיות או דיפלומטיות מסורתיות, גופמן הציע פתרון לא קונבנציונלי: לאפשר לשלוש מדינות מרכזיות - מצרים, ערב הסעודית וטורקיה - להחזיק ביכולות גרעיניות מוגבלות ומפוקחות, במטרה ליצור מערכת הרתעה אזורית חדשה שתמנע הגמוניה איראנית.
גוברמן סבור כי "ישראל הייתה מטעה את הקהילה הבינלאומית להאמין שהיא מתכוונת לפרוס נשק גרעיני באזור כאמצעי להפעלת לחץ על מעצמות גדולות להתערבות ישירה".
התרחיש צופה כי מהלך זה ידחוף את ארצות הברית, רוסיה וסין להסתמך על מדינה אזורית ובעקיפין, או תחת פיקוח קפדני, לספק לה יכולות גרעיניות משלה.
במצע שומרים נכתב כי הצעה זו חושפת "חשיבה אסטרטגית מחוץ לקופסה" ונכונות לאתגר את התפיסות הרווחות במדיניות הביטחון הישראלית, הדוחות באופן מהותי כל הפצת נשק גרעיני באזור.
שומרים חשף גם מאמר אקדמי שני שנכתב במשותף על ידי גוברמן, שבחן את הקשר בין ההנהגה הצבאית לסמכות הפוליטית.
במחקר זה, שנכתב במשותף עם עמית, הוא הציג תיאוריה של מה שכינה "דיאלוג מנהיגותי", וטען כי המפקד הצבאי או "המתכנן האסטרטגי" לא צריכים רק לבצע פקודות, אלא גם לשאת באחריות להנחיית החלטות פוליטיות, ואף "להכשיר" את מקבל ההחלטות בהיעדר הנחיות ברורות.
המחקר קרא למנהיג הצבאי להשפיע על מדיניות באמצעות שלושה אמצעים: דיאלוג ישיר, תקשורת באמצעות רשת של קשרים אסטרטגיים ויוזמה באמצעות "פעולה כאמצעי השפעה".
במצע צוין כי רעיונות אלה מעלים שאלות מהותיות לגבי חזונו של גוברמן לתפקידו העתידי כראש המוסד: האם הוא יוגבל ליישום מדיניות שיוחלט על ידי הדרג המדיני, או שמא יהפוך לשחקן אסטרטגי המעצב מדיניות זו מתוך מערכת הביטחון?