תחזיות אלו מצביעות על כך שצמיחת התמ"ג בין 2027 ל-2030 עשויה לרדת ל-3 עד 3.5 אחוזים בשנה, לאחר ממוצע של 4 אחוזים בעשור האחרון.
לעומת זאת, הכלכלה צפויה לחוות צמיחה גבוהה יחסית בשנת 2026, בטווח של בין 4.7 אחוזים לפי בנק ישראל ל-5.2 אחוזים לפי משרד האוצר, כתוצאה מקיזוז ההאטה שחוותה במהלך המלחמה בת השנתיים.
על פי דיווח ב"הארץ", משרד האוצר צופה צמיחה של בין 3.5 ל-3.7 אחוזים במהלך 2027–2029, עם אפשרות לתיקונים נוספים כלפי מטה. בינתיים, הדו"ח השנתי של בנק ישראל מצביע על כך שהמלחמה תותיר "צלקות משמעותיות" על הכלכלה בטווח הבינוני עקב עלייה בהוצאות הביטחון, התרחבות צבאית, הצורך להפחית את יחס החוב הציבורי לתמ"ג, המשך פרמיית הסיכון והורדת דירוג האשראי, ועלויות השיקום והטיפול בעשרות אלפי אנשים שנפגעו.
תחזיות העיתון מגלות כי צמצום פוטנציאל הצמיחה מ-4 אחוזים בשנה ל-3 עד 3.5 אחוזים פירושו אובדן קבוע של בין 0.5 ל-1 אחוז בשנה. תוצאה זו תביא, בתוך עשור, לתוצר מקומי גולמי נמוך ב-5 עד 10 אחוזים ממה שהיה ללא המלחמה - אובדן של בין 100 ל-250 מיליארד שקלים (30.5 עד 76.1 מיליארד דולר).
התוצר המקומי הגולמי לנפש יירד בין 8,000 ל-16,000 שקלים בשנה. תרחיש זה מזכיר את תוצאות מלחמת יום הכיפורים ב-1973, כפי שמכנה אותה הכיבוש, אשר יצרה "עשור אבוד" שאופיין בחובות, אינפלציה ומיתון, לפני התערבות תוכנית הייצוב הכלכלי משנת 1985 והסכם השלום עם מצרים.
השפעת האבדות האנושיות היא חדה, כאשר המשק מאבד כ-2,000 נפשות, רובן צעירים, בנוסף ל-20,000 פצועים המקבלים טיפול במחלקת השיקום של משרד הביטחון ו-80,000 פצועים הרשומים בביטוח הלאומי. מספר זה צפוי לעלות ל-120,000 עד 2028 עקב השלכות פסיכולוגיות ארוכות טווח. מציאות זו מתורגמת לירידה של כמעט 1% בכוח העבודה, יחד עם עלייה שנתית של כ-6 מיליארד שקל בעלויות השיקום ו-2 מיליארד שקל בהוצאות הביטוח הלאומי.
העלייה המתמשכת בהוצאות הצבאיות היא מקור לחץ עיקרי. מערכת הביטחון שואפת להעלות את חלקה בתמ"ג ל-6.3% בשנת 2026, לעומת 4.2% בשנת 2022, עם יעד של לא פחות מ-5% בשנים שלאחר מכן. בעוד שרמות אלו נותרות נמוכות משמעותית מ-25-30% מהתמ"ג שנרשמו במהלך "העשור האבוד", הן יבואו על חשבון השקעות יצרניות. הערכות אלה קשורות להנחה אופטימית שהמלחמה תסתיים ללא הסלמה חדשה בעזה, לבנון, איראן או הגדה המערבית. עימותים נרחבים בגדה המערבית עלולים לדרוש גיוס גדול של חיילי מילואים, מה שמשמעותו עלייה נוספת בהוצאות הביטחון וירידה גדולה יותר בתפוקה.
לכך מתווסף הנזק לתדמיתה העולמית של ישראל, המתבטא בביקורת נרחבת בפלטפורמות דיגיטליות, אם כי קשה למדוד את השפעתה הישירה על הכלכלה עקב היעדר שינויים ברורים בנתוני היצוא. גוברות גם אזהרות מפני עלייה חדה בהגירה בקרב אנשים בעלי השכלה גבוהה.
בנק ישראל העריך אובדן של 4.7 אחוזים בפריון הכלכלי עקב המלחמה, שווה ערך לאובדן צמיחה של שנה שלמה, עם אפשרות שאובדן זה לא יתאושש במלואו בהמשך, במיוחד אם הצמיחה תרד מתחת לרמות ההיסטוריות.
תמונה קודרת זו מחמירה עוד יותר בשל בעיות קיימות שהכבידו על הכלכלה לפני המלחמה, ובראשן ההשתתפות והפריון הנמוכים של הקהילה החרדית בשוק העבודה, ירידה ברמת החינוך על פי הערכות בינלאומיות ופערים משמעותיים בתשתיות.