דיווח העיתון, שכותרתו "אתר סודי בארה"ב מאחסן כל מה שפורסם בישראל בציפייה לסיום", קבע כי עשרות אלפי כרכים ופרסומים בתחומים שונים, המייצגים את התרבות הישראלית, נשמרים ומקוטלגים באולמות עצומים באוניברסיטה.

הדיווח ציין כי המשורר והסופר הישראלי חיים באר גילה כי מארגני כנס ספרותי בהרווארד בסוף שנות ה-90 לקחו אותו למקום שתיאר כ"יוצא דופן".

לפי דבריו, הבניין נראה מבחוץ כמו מקדש יווני לפני שהורד לכספת תת-קרקעית גדולה.

באר אמר, "נפתח לפניי חלל ענק, מלא בכל מיני חומרים מודפסים. ראיתי נשים צעירות עובדות ללא הפסקה מול מחשבים, כל אחת מתעדת סוג של חומר שלא הייתם מצפים למצוא בספרייה אקדמית".

הוא הוסיף כי התכנים כוללים פרסומים וספרים יהודיים, עלוני קיבוצים, חוברות לזכר חללי מלחמה, דגלי שמחת התורה, פרסומות וחומרי תעמולה פוליטיים.

אוניברסיטת הרווארד לא פרסמה תגובה מיידית על הדו"ח עד למועד פרסומו.

העיתון הדגיש כי צוות הרווארד אינו רואה בחומרים אלה שוליים, אלא מסמכים חברתיים בעלי ערך מחקרי משמעותי, המשקפים את התפתחות החברה הישראלית, שינויים בשפות ותמורות פוליטיות ודתיות לאורך זמן.

הדו"ח הוסיף כי פרויקט הארכיון אינו רק יוזמה אקדמית רגילה, אלא מייצג מערכת זיכרון חלופית עבור הישות הציונית, עצמאית ממוסדות ממשלתיים ישראליים, ובכך מעניקה לה רמת אבטחה גבוהה יותר במקרה של משברים בתוך הישות.

סופר ישראלי שביקר באתר תיאר את הארכיון כ"גיבוי שלם של התרבות הישראלית", ורואה בשימור חומרים אלה בארצות הברית סוג של ביטוח תרבותי כדי להבטיח שההיסטוריה התרבותית והחברתית הישראלית תישאר בסביבה בטוחה ויציבה מבחינה פוליטית.

העיתון ציין כי פרויקט הארכיון הוביל את החוקר היהודי צ'ארלס ברלין, שמונה בשנות ה-60 לעמוד בראש מחלקה חדשה בהרווארד המוקדשת לתיעוד החיים והתרבות היהודית לאורך הדורות.

לדברי ספרני הרווארד, המחלקה מכילה כיום כמיליון פריטי ארכיון, כל אחד מכיל עשרות או מאות מסמכים, בנוסף לעשרות אלפי שעות של הקלטות אודיו ווידאו, ולפחות שישה מיליון תצלומים.

העיתון ציטט את משה מאסק, לשעבר מנהל ארכיון המדינה (1984–2008), שאמר כי הוא מהסס לשתף ארכיונים רגישים מסוימים עם ברלין, כמו ארכיון העם היהודי וארכיון צבא ההגנה לישראל, עקב חששות לגבי הנחת היסוד של הפרויקט שישראל עלולה לא להתקיים בעתיד.

הסופר הישראלי אהוד בן עזר, ששיתף פעולה גם עם ברלין, ציין כי האחרון ספג ביקורת קשה, כולל התקפה מצד היסטוריון ישראלי צעיר שהאשים אותו בתיעוד ישראל מתוך ספק בכדאיותה.

בן-עזר אמר, "לא קיבלתי תשלום. עשיתי זאת כדי לשרת חוקרים עתידיים. גם היום, אני מאמין שישראל עדיין נמצאת תחת איום של מתקפה גרעינית, ולכן אני מרגיש שהתמיכה הארכיונית הזו בהרווארד חשובה."

הוא הוסיף, "ברלין אמרה לי שהפרויקט לא צריך אסון כדי להיות מוצדק. ארכיונים בישראל פגיעים לנזקים משיטפונות, שריפות או הזנחה, בהתחשב בכך שרבים מהם מאוחסנים בתנאים לא מתאימים."