המרכז מאשר כי אירועים אלה מהווים מדיניות שיטתית שבוצעה במסגרת רצח העם נגד אוכלוסיית רצועת עזה, כולל אלפי עצורים המוחזקים בבידוד במקומות הנמצאים מחוץ להישג ידם של פיקוח בינלאומי, כולל הצלב האדום הבינלאומי.

עדויות מתועדות מצביעות על מקרים של אונס שבוצעו על ידי כוחות הכיבוש נגד אזרחים פלסטינים, כולל נשים, שנעצרו מאזורים שונים ברצועה במהלך השנתיים האחרונות ללא הצדקה חוקית, כחלק ממדיניות של ענישה קולקטיבית שמטרתה להשפיל עצורים ולגרום להם נזק נפשי ופיזי.

בין עדויות אלה נמצאת זו של נ.א., אישה בת 42, שנעצרה בנובמבר 2024 בעת שחצתה מחסום ישראלי בצפון רצועת עזה. נ.א. סיפרה כי הייתה נתונה לתקיפות פיזיות ומיניות קשות, כולל אונס חוזר, עירום בכפייה, מכות, מכות חשמל וצילום בכפייה, במהלך שלושת ימי מעצרה.

בעדות נוספת, א.א. דיבר על... (בן 35), שנעצר בבית החולים אל-שיפא במרץ 2024, דיווח כי עבר עינויים קשים במשך 19 חודשים, כולל איומי אונס ועירום כפוי, שהגיעו לשיאם באונסו על ידי כלב מאולף בתוך מרכז המעצר שדה תימן, תחת פיקוח חיילים.

ט.ק. (בן 41), שנעצר בעת עקירה בבית החולים כמאל עדוואן בדצמבר 2023, דיווח כי עבר עינויים מיניים במהלך 22 חודשי מעצרו. זה כלל איומים להביא את אשתו ולאנוס אותה, ולאחר מכן אונס אותו באמצעות מקל עץ תוך כדי שהוא מוכה, מה שגרם לפציעות ולדימום.

המרכז תיעד גם את עדותו של מ.א. (בן 18), שנעצר ליד מרכז חלוקת סיוע בעזה. הוא דיווח כי הותקף מינית באמצעות בקבוק שהוחדר בכוח לגופו מספר פעמים, נוהג שחזר עליו נגדו ונגד עצורים אחרים.

במאי 2025 פרסם המרכז דו"ח המבוסס על עדויותיהם של 100 עצורים משוחררים, וחשף את העינויים והיחס הבלתי אנושי שסבלו. הדו"ח קבע כי פרקטיקות אלו מהוות רצח עם על פי הגדרתן המשפטית.

לאור פשעים אלו, קרא המרכז לקהילה הבינלאומית, כולל מדינות החברות באמנה נגד עינויים ולאמנה בדבר מניעה וענישה של פשע רצח עם, לנקוט פעולה מיידית כדי לעצור את העינויים השיטתיים וההיעלמויות הכפויות של עצורים פלסטינים, ללחוץ על ישראל לשחרר את העצורים השרירותיים, לחשוף את גורלם של אלה שנעלמו בכוח, ולאפשר לוועד הבינלאומי של הצלב האדום גישה לכל מקומות המעצר.

המרכז הזהיר גם מפני הסכנות הטמונות בחוק המאפשר עונש מוות לאסירים פלסטינים, שאושר על ידי ועדת הביטחון הלאומי של הכנסת ב-3 בנובמבר 2025, וציין כי הודאות שנגבו תחת עינויים עלולות לשמש לביצוע הוצאות להורג המוניות.

המרכז קרא לספק הגנה וטיפול פסיכולוגי ורפואי לקורבנות ולניצולים, ואישר את מחויבותו להמשיך לאסוף ראיות ועדויות ולהגישן למנגנוני האו"ם ולבית הדין הפלילי הבינלאומי כדי להבטיח דין וחשבון ולמנוע חסינות מעונש.